בעקבות החלטת בג"ץ להרוס רק את הקומה העליונה בבית המחבל שביצע את הפיגוע בדולב, כותבות בנות כיתתה של רנה שנרב שנרצחה בפיגוע, מכתב פתוח לבית המשפט: "לא הייתה שום סיבה לרחם על ביתו של המחבל בזמן שהוא רצח את רנה באכזריות".
צילום: שמואל בוכריס
בג"ץ דן ביום שני שעבר בעתירת משפחתו של המחבל קאסם עבד אלכרים ראג'ח שבלי, שהיה מעורב ברצח הנערה רנה שנרב ז"ל בפיגוע ליד המעיין בדולב באוגוסט שעבר. המשפחה ביקשה שלא להרוס את הקומה התחתונה של הבית, בו התגורר המחבל שבלי בקומה העליונה.
בצה"ל ביקשו לאטום והחרים גם את הקומה התחתונה בבית, אולם השופטים עוזי פוגלמן, ענת ברון ויעל וילנר, קבעו כי אין לפגוע בקומה זו, כיוון שהמחבל התגורר בפועל רק בקומה העליונה, ומשפחתו של המחבל טענה כי דודתו משתמשת בקומה זו כמחסן.
הפיגוע הקשה התרחש באוגוסט שעבר: מחבלים פוצצו מטען נפץ בעין דני (עין בובין) הסמוך לישוב דולב. מפיצוץ המטען נפגעו בני משפחת שנרב שטיילו במקום: האב איתן ובנו דביר נפצעו קשה, רנה שנרב ז"ל נרצחה מפיצוץ המטען, בהיותה רק בת 17.
במכתב שכתבו בנות הכתה והשבט של רנה שנרב הן כתבו: "רנה שנרב, חברה שלנו, יצאה ביום שישי בבוקר לטייל עם אביה הרב איתן ואחיה בעין דני ונרצחה בדרך לשם. רנה היתה נערה מיוחדת וחברה מדהימה. אי אפשר לתאר במילים את הכאב שאנחנו מרגישות מאז הרצח שלה. היא חסרה לנו בכל כך הרבה מובנים ובכל כך הרבה מסגרות".
"בג״ץ קיבל עתירה שהגישה המשפחה של המחבל השלישי מהחוליה שרצחה את רנה, והחליט להקטין את העונש שיועד לו. בעתירה, משפחתו של המחבל טענו שאם בג״ץ יחליט להרוס את הבית הוא יפגע באחת מזכויות האדם שלהם. אנחנו שואלות, לא ממקום פוליטי, לא ממקום של התרסה, אלא ממקום של כאב עמוק ורצון להבין: למה לעובדה שהמחבל פגע בזכות האדם הכי בסיסית של רנה - בזכות לחיים, ומעולם לא הביע חרטה על כך, למה לזכות הזאת לא התייחסו בביטול ההריסה?".
"עורכי הדין של המחבל טענו שבבית קיימים דברים שחשובים עבור המשפחה ויש להם ערך רגשי, כמו קירות, תמונות וחפצים של בני הבית. קירות יכולים להיבנות מחדש, תמונות אפשר לצלם שוב, אבל את רנה אף אחד לא יכול להחזיר. את הכאב שאנחנו, החברות שלה, מרגישות מאז הרצח אף אחד לא יוכל למחוק, ואת החלל שהיא השאירה אחריה אף אחד לא יוכל למלא".
"לא הייתה שום סיבה לרחם על ביתו של המחבל בזמן שהוא רצח את רנה באכזריות. בזמן שהוא החליט בשבילה וגמר את החיים שלה, שנייה לפני אותה לחיצה על הכפתור הוא היה צריך לדעת שההשלכות יהיו חמורות, ואולי, רק אולי רנה שלנו עדיין הייתה מסתובבת בנינו ומחייכת את החיוך שלה. ברור לנו שגם הריסת הבית בשלמותו לעולם לא היתה משתווה ללקיחת החיים של רנה. אבל אנחנו חושבות שזה העונש המינימלי שאפשר לצפות לו מהמדינה שלנו. המדינה צריכה לפעול ברגישות כלפי רנה, כלפינו, כלפי האזרחים שלה ולדאוג לביטחונם. לא לרחם על רוצח".
"אנחנו רוצות, מתחננות שהצדק ייעשה. לא בשבילנו אנחנו מבקשות, אלא בשביל רנה. אנחנו רק רוצות שהצדק ייעשה". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
