פרשת פגסוס: המערכת לא תחקור את עצמה

 

משפטו של נתניהו הוא משפטה של הפרקליטות,

ובעיקר משפטו של מנדלבליט.

דבריה של הנשיאה מרים נאור ז"ל עומדים ביסוד ההבנה של האירועים והגילויים האחרונים העולים מפרשת האזנות הסתר והמעקב בתוכנות ריגול, שמיועדות למאבק בפשיעה החמורה - ובעיקר במלחמה נגד טרור רצחני.

החולי החמור שנראה כי התפשט בכל גופי אכיפת החוק מביא למסקנה העגומה, שוועדת חקירה ממלכתית לא תספיק במקרה הזה. החשד הוא שוועדה כזו היא בדיוק מה שהמערכת רוצה: ועדה שתעניק חותמת כשרות, שתוציא את מערכת המשפט זכאית, שתנקה את מערכת המשפט מכל רבב ושתעזור לה להגן על כוחה ועל מעמדה הבלתי מעורער.

זה בדיוק ה"אליבי" שבכירי המערכת צריכים. שלושתם הביאו את המשטרה ואת מוסד היועץ לשפל שבו רק 30 אחוזים מהציבור מאמינים בהם, כך על פי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה. אם החשד הציבורי הוא לאכיפת יתר מגמתית, סלקטיבית, להפרת חוק עד כדי אפשרות של הפללה וגיוס כלל הכלים כנגד הדרג הפוליטי הנבחר ונטרולו - הרי הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון במינוי של הממשלה הנוכחית היא מה שתעניק לגורמים הללו חומת מגן.

יותר מדי גורמים ומערכות מעורבבים פה, ויש להם אינטרסים בתוצאות מסוימות מאוד - ולא בחקר האמת. הדמוקרטיה הישראלית בסכנה; בלי אמון ציבורי אין תוקף למערכות האכיפה והמשפט.

לנתניהו אין סיכוי למשפט צדק, קבעה פרופ' רות גביזון ז"ל,

וכעת ברור שבוועדת חקירה ממלכתית לא יהיה גם סיכוי לחקירת צדק.

כל העניין מתכנס למה שגילינו בשבועות האחרונים: שהמערכות האלה אינן טהורות, אינן חפות ממוטיבציות יתר, מהגנה על חברים, ומה לא. שופטי העליון, הגוף שהמערכת כולה רואה בו את הסמכות המוסרית העליונה והקובעת על הגופים הנחקרים, לא יוכלו לזכות במנדט ציבורי לבירור האמת.

גם אנשי השב"כ והמוסד אינם הגורמים שהציבור יאמין באובייקטיביות שלהם: האם הם, אשר כפופים מנהלית לפוליטיקאים - ובעיקר לראש ממשלה שהוא יריב פוליטי - יהיו נקיים בבואם לבדוק אירועים שכל כולם פוליטיים? הלא החשד הציבורי הוא לא רק ביחס לשימוש הפראי וחסר העכבות בתוכנות ריגול אחר אזרחים, אלא גם, ובעיקר, שאולי בחסות הכלים הללו ותוצאות הלוואי של המשפט, התאפשר בעצם מהפך שלטוני.

יש לזכור: בממשלת ישראל הנוכחית כבר עטים על ההזדמנות להאשים את הממשלה הקודמת, ובעיקר את נתניהו, במחדלים שהתגלו. חלק מדובריה כבר מתדרכים על מחדל משילות שהתפתח תחת שלטון נתניהו, ובהשראתו. ראש הממשלה החליפי כבר מכריז שהנחקר הראשון שיוזמן להעיד הוא השר הקודם לביטחון הפנים, ח"כ אמיר אוחנה. שרת התחבורה כבר החליטה שמדובר בחלק מנורמה של פגיעה בדמוקרטיה שהשתרשה בתקופת נתניהו.

ועדה שתקבל מנדט מממשלה זו תהיה נגועה בפוליטיזציה, וכמובן גם במסגור של הפרשה כמחדל מערכתי-ארגוני שהתפתח בהשראת הממשלה הקודמת. כבר ברור שהשאלות יופנו לאחראים לתרבות הארגונית, ולא למי שהכתיבו את המוטיבציות הערכיות ואולי אף הפוליטיות של הגלישה לשימוש בכלים פסולים.

וכן, אני מביע חוסר אמון בהקשר הזה גם בשופטי העליון שימונו לוועדה. היו אלה שופטי העליון שאשררו בדיעבד את השימוש בחומרים שהושגו בפריצה לא חוקית למכשירים הסלולריים של יועצי נתניהו. לא הם ולא עמיתיהם ולא קודמיהם יכולים לחקור כעת שימוש נרחב בכלים דומים. עמדתם המקדמית ידועה. לכן גם ברור שהחיצים יופנו לפרוקסי: למשטרה בלבד. שוב יחפשו כשל ארגוני כמסך עשן שיסתיר את המחדל המהותי.

גם היועמ"שית החדשה שמונתה השבוע לא תיהנה מאמון ציבורי בבואה לעסוק בנושא: היא לעד תסומן כמועמדת שקודמה בהתלהבות על ידי שר משפטים בממשלה שחשודה בכך שעצם הקמתה נזקף לזכות המחדלים שנחשפים.

אז לא.

המערכת מכל צדדיה וספיחיה לא יכולה לחקור את עצמה ואת גופיה.

בצער רב, יש להודות שבתנאים הנוכחיים ועדת חקירה ממלכתית שתקבל מנדט מממשלת ישראל הנוכחית, ושבראשה יעמדו שופטי העליון, תהיה ועדת כיסתוח, ובוודאי לא תפזר את ענן החשדות האמיתי שמעיב על הציבוריות הישראלית: האם נעשתה בישראל הפיכה שלטונית בכלים משפטיים.

ולכן יש לקדם קריאה ציבורית משותפת מימין ומשמאל, של כל מי שחרד באמת לגורל הדמוקרטיה, להקמת ועדה מסוג חדש: נקרא לה ועדת חקירה אזרחית. דגם חדש של גוף חקירה, שיקבל את הסמכויות ושחבריו ייבחרו על ידי הריבון, קרי נציגי הקואליציה והאופוזיציה. רק הסכמה משותפת על כל אחד מהשמות שיגיעו מהחברה האזרחית - עורכי דין בכירים, אנשי אקדמיה, אנשי מקצוע רלוונטיים - תייצר הרכב אנושי שייהנה מאמון הציבור ויהיה חופשי ואוטונומי באמת.

יגידו אחרים שאין לכך תקדים. נכון, אבל גם למשבר האמון הנוכחי אין תקדים, ולהשלכות הפוליטיות של המציאות הזו אין צל צילו של תקדים. ולכן יש לגבש נוסחה חדשה אד-הוק שתבטיח בדיקה מקיפה, מעמיקה, שקופה, עצמאית וללא משוא פנים. זה מגיע לאזרחי ישראל, זה מגיע לדמוקרטיה הישראלית, וזה מגיע גם למי מקרב הנפשות הפועלות, שהפרטיות, החיים האישיים והקריירות שלהן נפגעו כתוצאה מדהירת הפרא הזו של גורמי אכיפת החוק בחסות המערכת המשפטית.