הסערה בעקבות חשיפת השימוש בתוכנת הריגול פגסוס, והשיח בעניין הקמת ועדת חקירה בפרשה, מעלים שאלות חשובות: איזו ועדה עשויה לקום - ועדת חקירה ממלכתית, ועדת בדיקה ממשלתית או ועדת חקירה פרלמנטרית - ובמה נבדלת כל ועדה מרעותה?
נתחיל בוועדת חקירה ממלכתית. קיימים שני מסלולים להקמת ועדת חקירה מסוג זה: אחד בהחלטת ממשלה, והשני - בהחלטת הוועדה לביקורת המדינה; בשני המקרים, הסמכות להחליט על הרכב הוועדה נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון.
בראש ועדת חקירה ממלכתית מכהן שופט. ועדות חקירה נבדלות מבית המשפט בכך שהן אינן מסתפקות בחומר המוגש להן, אלא גם חוקרות באופן אקטיבי. כמו כן, לרוב החברים בהן בעלי ידע מקצועי בנושא הנחקר.
ועדת חקירה ממלכתית מוסמכת לזמן עדים ולחייב אותם להשיב על שאלותיה, וכן רשאית לחייב רשויות מדינה או אזרחים פרטיים למסור לה חומר שעשוי לסייע בחקירה. אין אפשרות להשתמש בחומר הנאסף בידי הוועדה כראיה במשפט פלילי, ובגמר דיוניה עליה להגיש דו"ח הכולל ממצאים והמלצות.
ועדת בדיקה ממשלתית, מנגד, מוקמת על פי החלטתו של שר בממשלה, לצורך בדיקת נושא שנמצא בתחום אחריותו. בראש הוועדה עשוי לעמוד כל אדם. במקרה שהוועדה מוצאת חשש לביצוע עבירה פלילית, עליה ליידע את היועץ המשפטי לממשלה. עדות שנמסרה בפני ועדה שכזו לא תשמש ראיה בהליך משפטי, למעט משפט פלילי בשל מסירת אותה עדות עצמה, וגם דו"ח הוועדה לא משמש ראיה בהליך משפטי. תפקיד הממשלה ללמוד את ממצאי הוועדה ולקבל החלטות לפי הבנתה.
ומה לגבי ועדת חקירה פרלמנטרית? סמכויותיה של ועדה כזו הן לרוב כשל אחת מוועדות הכנסת, דהיינו, היא מוסמכת לזמן רק עובדי מדינה, חברות ממשלתיות, תאגידים שהוקמו בחוק, רשויות מקומיות ומועצות דתיות. עובדים שזומנו חייבים להתייצב בפני הוועדה ולמסור את המידע שברשותם, אך השר הממונה או ראש הגוף הרלוונטי רשאי להופיע בוועדה במקום מי שזומן. ועדת חקירה פרלמנטרית אינה רשאית להוציא צווי חיפוש, והסנקציות נגד מי שאינו מציית לה הן במישור המשמעתי ולא בזה הפלילי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו