ממשלה, כשמה כן היא, נועדה למשול. בידה הסמכות למנות אנשים ולסיים את כהונתם, לנקוט בפעולות צבאיות ולהכריז על הפסקתן, להתוות מדיניות כלכלית ולשנותה מעת לעת.
אבל בשונה ממשטר מלוכני, דיקטטורי ואבסולוטי, במשטר דמוקרטי הממשלה אינה כל יכולה. היא פועלת בתוך מערכת כוללת, לצד שתי רשויות אחרות, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. אלה נועדו לייצר עבורה כללים, איזונים ובלמים.
גישה זו, שניצבת ביסוד עקרון "הפרדת הרשויות", נועדה להבטיח ששלוש הרשויות לא יפעלו לשם עצמן אלא לשם המטרה הנעלה שלשמה הוקמו ונבחרו: למען העם.
מתחילת הדרך, הפרדת הרשויות בישראל לוקה בחסר. שליטתה המוחלטת של הממשלה בכנסת, בזכות הרוב הקואליציוני שמסור בידה, מערער מעיקרו את האיזון הראוי בין שלוש הרשויות (בראשית ימי המדינה הממשלה גם מינתה את השופטים, דבר שהביא לשליטתה המוחלטת גם במערכת השפיטה).
יתר על כן: הרשות המבצעת מקיימת דרך קבע ובהיקף עצום הליכים רבים של חקיקה, בעיקר חקיקת משנה ענפה, בדמות תקנות וצווים, שמעקרים במידת מה את כוחה של הרשות המחוקקת.
במסגרת הממשלה, פועלים גם בתי דין מנהליים רבים (כגון ועדות ערר בביטוח הלאומי ובמס הכנסה), תחום שמעיקרו היה שייך לרשות השופטת. ולמותר לומר ששליטת הרשות המבצעת בתקציב המדינה מהווה מכפיל כוח רב עוצמה.
"השלטון משחית", כך למדנו מפי הלורד אקטון בשכבר הימים, "ושלטון מוחלט משחית באופן מוחלט".
בהיעדר חוקה ומגילת זכויות אדם שלמה וכתובה, והחלשה גוברת והולכת של מנגנוני הבקרה, צברו הממשלות בישראל – כל הממשלות - עוצמה בלתי רגילה, החורגת בהרבה מהמקובל במשטרים דמוקרטיים ראויים.
הממשלה הנוכחית, הביאה שליטה זו לשיא. למרות "דמעות התנין" הזורמות כנחל שוצף מפי דובריה, הרשמיים והלא רשמיים, על "היעדר משילות", "שלטון השופטים" וכיוצא באלה קלישאות חלולות ושחוקות, ניתוח כולל של המציאות מלמד עד כמה הלך והעמיקה הממשלה את אחיזתה בכל מוקדי הכוח, ללא ריסון ובקרה של ממש.
העברת התקציב – ובעיקר חוק ההסדרים, על מאות סעיפיו – באמצעות הרוב האוטומטי בכנסת; שיתוק הוועדה לבחירת שופטים וקיצוץ תקנים מאסיבי של שופטים; האצת פרישת הרמטכ"ל והדחת ראש השב"כ והיועמ"שית לממשלה; הם רק חלק מתסמיני המגפה שמתגלים בשבועות האחרונים.
מינוי נציב מדינה מאנ"ש-מאנשי שלומנו, מבטיח לממשלה גם שליטה מלאה על אלפי המינויים במערכת הציבורית. בחירת יועמ"ש משלנו, "כלבבנו", תבטיח שהוא (או היא) יהפכו להיות בובה אנמית על חוט, שיאה לו יותר כינוי "היועץ המשפטי למשפחה".
כאמור בראש הדברים: לממשלה יש אינספור סמכויות, המעוגנות בחוקים שונים, וטוב שכך. אלה נועדו לתת בידה כלי משילות.
אבל קיומה של סמכות אינו מתיר לבעליה לעשות בה שימוש כרצונו ולשם מטרות זרות ופסולות.
עקרונות יסוד במשפט המנהלי קובעים שכל החלטה של בעל סמכות חייבת להתבסס על תשתית עובדתית מוצקה, תוך הימנעות מניגוד עניינים והפעלת שיקול דעת ראוי, שקילת כל השיקולים הרלוונטיים ומתן משקל ראוי לכל אחד מהם; ודחייתם על הסף של שיקולים זרים ופסולים שאינם ממין העניין ואינם ראויים לבוא במניין.
מעל כל פעולות הממשלה מרחפת חובתה הבסיסית והראשונית לפעול לטובת המדינה והעם, הריבון, ולא למען טובתה-שלה או של חבריה.
למרבה הצער ולמגינת לב, בחינה שיטתית של פעולות הממשלה בשנים האחרונות מלמדת שלא זו דרכה. רחוק מכך.
למרות מאורעות ה-7 באוקטובר, איש מחבריה טרם נתן את הדין על מעשיו. איש מחברי הממשלה (למען שר הביטחון שפוטר) לא התפטר בשל חלקו ואחריותו למחדל האיום והנורא. הממשלה נמנעת, בכוח ממש, מכל צעד שיהא בו כדי לקדם הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את המחדל הנורא באופן מעמיק, כולל, רציני ואובייקטיבי, ובעיקר תציע דרכים לתיקון המעוות במבט צופה פני עתיד, כי בנפשנו הדבר.
לנוכח כל אלה, לא נותר אלא לתהות – מימין ומשמאל כאחד - מה תועלת ותוחלת יש בממשלה שעיקר תפארתה הוא על היותה מסיתה ומדיחה, המביאה לפילוג נורא בעם, משתיקה דעות נוגדות, ופועלת בשיטתיות להרוס ולהחריב כל חלקה דמוקרטית טובה שנזרעה ונחרשה כאן בדי עמל במשך עשרות שנים, בנוסח "היכונו לביאת המדיח!".
מדינת ישראל והעם היושב בה ראויים ליותר מזה, להרבה יותר מזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו