בחלוף כמעט שנה וחצי שבה נותר כסאו הקבוע של נשיא בית המשפט העליון מיותם, אישרה כצפוי הוועדה לבחירת שופטים את בחירתו של "ותיק השופטים", השופט יצחק עמית, לכהונה רמה זו.

היעדרו המופגן של יו"ר הוועדה, שר המשפטים, מן ההצבעה, לא הפתיע איש. במשך חודשים ארוכים, נעשה כל תרגיל אפשרי כדי למנוע את הבחירה, ורק צו שיפוטי של בית המשפט הגבוה לצדק הביא ליישומה, מאוחר מדי.

למרות סיומה הפורמלי של הסאגה, נראה שאנו מצויים רק בתחילתה, בפרק הראשון של סימפוניה בלתי גמורה זו, שצליליה צורמים במיוחד, ולא בסופה.

כדרך ההולכים לקיסריה, סיסמת "שלא ייגמר לעולם" מושלת גם בכיפה זו.

יש להניח שיו"ר הוועדה, שר המשפטים, יעמוד בדיבורו ויימנע מכל שיתוף פעולה עם הנשיא הנבחר, מתוך אי הכרתו בלגיטימיות של בחירתו.

בהיעדר שיתוף פעולה אנו צפויים לשיתוק פעולה: שיתוק פעולה מתמשך שישפיע בוודאות על המערכת השיפוטית כולה, וממילא – וזה העיקר – על השירות החיוני שאותו היא אמורה להעניק לאזרחי מדינת ישראל. במצב הדברים הנוכחי, ידיו של הנשיא הנבחר יהיו כבולות כמעט לחלוטין.

מינוי שופטים, גם בערכאות הזוטרות, מצריך את זימון הוועדה. זה מסור בידי יושב ראשה, שר המשפטים. יש להניח כי במסגרת "כיפוף הידיים" והנתק בינו לבין הנשיא הנבחר, כל מהלך כזה ייתקל בסחבת אינסופית, ויגרור אחריו שורה נוספת של עתירות לכינוס הוועדה. למותר לומר שלא ניתן לקיים הליך מינויים תקין וסדור רק מכוחם של צווים שיפוטיים.

אם כך יהיה, מעבר "נקמנות" לשמה, לא ברור גם מה ירוויח השר ממהלך כזה. אילו היה שיתוף פעולה, היה עולה בידו למנות – כפי שנעשה בעבר - עשרות שופטים 'שמרניים' כלבבו לערכאות השונות, לרבות בית המשפט העליון, במסגרת ה'שיח והשיג' שמתקיים בוועדה כל השנים.

לפי החוק הקיים, אפילו מינויים זמניים, לרבות מינוי רשמים, נשיאים וסגני נשיא, או העברת שופט ממחוז למשנהו, דורשת הסכמה בין השר ונשיא בית המשפט העליון. בהיעדרה, אנו צפויים להגברת המחסור במצבת השופטים, עקב פרישת שופטים לגמלאות, מחסור שכבר היום נותן את אותותיו ההרסניים בקצב התקדמותם של הליכים משפטיים.

יש לזכור כי בעניין זה לא מדובר רק ב'אי נוחות' זמנית או בדחיית פסקי דין אזרחיים. חלק ניכר ומשמעותי מזמנה של המערכת המשפטית מוקדש לבירור הליכים פליליים, חלקם עוסקים בפשעים חמורים במיוחד.

המחסור בשופטים, שרק ילך ויגבר עם הזמן, פירושו אפוא עינוי דין מתמשך למי שכבר הועמד לדין, והמשך הליכתם של עבריינים, וביניהם רוצחים ואנסים, באופן חופשי ב'שוק', בהיעדר הרשעה שתגזור את דינם למאסר ממושך מאחורי סורג ובריח.

מעל כל אלה ימשיכו מחרחרי הריב והמדנים, ולו כדי להבאיש את ריחו בעיני הציבור, להניף תדיר ברמה את דגל "אי החוקיות" שדבק, כך לשיטתם, בחריגות הבנייה שנתגלו במעונו של הנשיא הנבחר עמית.

גם בעניין זה לא יועילו כל ההסברים שבעולם. גם לא החלטתה המחודשת של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. למותר לומר שכפי שהוכח עד כה, בעניין זה העובדות אינן חשובות כלל. הנייר – ובעיקר הרשתות החברתיות – סובלים הכל. הסחרירים שנשלחו לאוויר העולם בעניין זה עד כה, עשויים להירשם בספר השיאים של גיניס במדור ה"ספינולוגיה", ועוד היד נטויה.

וטרם דיברנו במגמה המכוונת של הנמכת קומתה של מערכת המשפט, ביזויה והגחכתה, תהליך שכבר הביא לכרסום משמעותי באמון הציבור בה, שסופו מי ישורנו.

קצרם של דברים: מלאכת ההרס הנמשכת של מערכת המשפט מצויה בעיצומה, וסופה טרם ניבט באופק. בסופו של יום, למרבה הצער ולמגינת לב, את מחירה משלמים – ועוד נשלחם – כולנו. ללא הבדל דעה פוליטית, דת גזע או מין.