הרכב של תשעה שופטי בג"ץ בראשות השופט עוזי פוגלמן קבע היום (חמישי) פה אחד שהשינויים בחוק המשטרה לא פוגעים בחובת המשטרה לפעול באופן מקצועי וממלכתי. השופטים הבהירו: נכון שהמשטרה כפופה לממשלה, אבל השינויים בחוק לא משנים את היחסים ביניהן ולא פוגעים בעצמאות המשטרה.
היה סעיף אחד שנוי במחלוקת: בהצבעה צמודה של חמישה מול ארבעה שופטים, בוטל הסעיף שנתן לשר סמכות לקבוע מדיניות בתחום החקירות המשטרתיות. רוב השופטים חששו שזה יפגע בזכויות של חשודים, ולא מצאו דרך לפרש את הסעיף הזה באופן שיגן על הזכויות האלה.
מ"מ הנשיא בדימוס, השופט פוגלמן, קבע כי "קיים מתווה פרשני שמאפשר להימנע מביטול מרבית הוראות התיקון". בגדרו של מתווה זה הציע למשל כי סמכות השר להתוות מדיניות תפורש ככוללת חובת היוועצות עם המפכ"ל, וכשמדובר בקביעת מדיניות בתחום ההפגנות, חובה זו תכלול גם היוועצות עם היועצת המשפטית לממשלה תוך משקל ניכר לעמדתה. לעמדה זו הצטרף גם מ"מ הנשיא, השופט עמית.
ואולם, מרבית השופטים דחו עמדה זו. כך, למשל, השופט כשר לא סבר שקיימת הצדקה לקרוא לתוך הסעיפים חובת היוועצות עם המפכ"ל או חובת היוועצות עם היועצת המשפטית לממשלה, משום שהחובות האלה קמות בלאו הכי מכוח כללי המשפט המנהלי. נוסף על כך, השופטים שטיין וסולברג כתבו בפסק דינם כי השימוש בכלי פרשני דוגמת "פרשנות מקיימת" אינו נדרש, שכן הפרשנות הפשוטה של הסעיף מלמדת שהסעיף לא מסמיך את השר להפעיל סמכויות אופרטיביות.
כך או אחרת - מכוח פרשנות או מכוח עקרונות המנהל הקיימים, למעשה כל השופטים קבעו כי לשר אין אפשרות להתערב במקרים ספיציפיים בעבודת המשטרה, אלא רק לקבוע מדיניות כללית. היועצת המשפטית לממשלה ציינה בעמדתה כי יש להורות על בטלות הסעיף המקנה לשר מדיניות בנושא החקירות. כמו כן, ביחס ליתר התיקון, ציינה היועצת כי דרושה פרשנות מקיימת להוראות התיקון המבהירה את חובת המשטרה לנהוג בממלכתיות בהתאם לשיקול דעת מקצועי ועצמאי ובאופן שוויוני.
לגבי ביטול סעיף החקירות, השופט סולברג העלה טענה מעניינת: הוא אמר שממילא השר יכול לקבוע מדיניות כללית בכל תחומי המשטרה, כולל חקירות. לדעתו, דווקא ביטול הסעיף המיוחד על חקירות עלול לתת לשר יותר כוח כי הוא מבטל גם את המגבלות שהיו בו.
אבל השופט כשר ענה לו באופן משכנע: אי אפשר להשתמש בסעיף הכללי כדי להתערב בחקירות. הוא הסביר שברגע שהיה סעיף מיוחד לחקירות והוא בוטל, כבר אי אפשר להגיד שהסעיף הכללי מכסה את זה. זה כמו שאם המחוקק לא היה מזכיר בכלל את נושא החקירות, אולי היה אפשר לקבל את הפרשנות של סולברג.
בסופו של דבר דומה כי פסק הדין היה מאוד מאוזן - מצד אחד רוב תיקון החוק נותר על כנו, ומהצד השני היתה הבהרה חד משמעית של כל השופטים שהמשטרה חייבת לפעול באופן עצמאי וממלכתי ואף בוטלה האפשרות של התוויית מדיניות בחקירות מחשש להתערבות פוליטית, שהן ״קודש הקודשים״ של אכיפת החוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו