סדר העדיפויות של בן גביר: ה"בייס" תחילה, אחר כך המדינה

אתמול, כשחיזבאללה הפר את הפסקת האש בצפון מול תושבי הצפון שמחכים לפתרונות, שינה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר את תוכניותיו. במקום לנסוע לצפון, הוא החליט לכנס מסיבת עיתונאים דחופה. לא כדי להודיע על תוכנית חדשה לביטחון אישי, או לפתרון למשבר בצפון. במקום זאת קיבלנו הופעת יחיד של אדם שמשוכנע שכל העולם נגדו.

"תפרו תיק", זעק בן גביר, בעוד שלושה מבכירי מערכת הביטחון המקורבים אליו, ביניהם גם נציב שב"ס רב־גונדר קובי יעקובי, נחקרו במח"ש. קצין המשטרה הבכיר שמעצרו הוארך חשוד בשוחד, הפרת אמונים, גילוי בהפרת חובה ושימוש לרעה בכוח המשרה. קצין המשטרה הזוטר יותר חשוד בביצוע עבירות של שוחד בצוותא. החשד נגד בכיר השב"ס הוא לשיבוש מהלכי חקירה והפרת אמונים. יש שאומרים שאולי מדובר יותר בתחום ה"אפור" מאשר בשוחד פר־אקסלנס, אולי מידע תמורת מינוי.

אבל בן גביר מתנהג כמו ילד שמתקשה להבין שמערכת אכיפת החוק אינה צעצוע שלו. הוא זועק על "משטרה פרטית" של היועמ"שית, בעודו מנסה להפוך את המשטרה והשב"ס למיליציה פרטית משלו.

האירוניה צורמת, אבל נראה שהשר לביטחון לאומי לא מסוגל לראות אותה. גם כאשר בן גביר מדבר על חקירות שמתנהלות, כפי שעשה בחקירה של עובדי משרדו, הוא למעשה משבש את החקירה. מה צריך לחשוב ראש אגף החקירות כאשר השר הממונה עליו מדבר על חקירה שמתנהלת? האם לא ירעדו לו הידיים כאשר יצטרך להחליט אם יש מספיק ראיות נגדם אם לאו, כאשר הוא שומע את הבוס שלו אומר שזו חקירה פוליטית? 

דבריו של השר מזכירים באופן מטריד את אמירתה המפורסמת של מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?". מדובר באותה תפיסה בדיוק: מה שווה מערכת אכיפת חוק אם אי אפשר להפוך אותה לכלי שרת פוליטי? זו תפיסה מעוותת של דמוקרטיה, שבה כל מוסד ממלכתי אמור להיות חותמת גומי של הפוליטיקאי השולט בו.

גם כאשר בן גביר מדבר על חקירות שמתנהלות, כפי שעשה בחקירה של עובדי משרדו, הוא למעשה משבש בפועל את החקירה

הפרנויה שמפגין בן גביר מדאיגה במיוחד לאור תפקידו הרגיש. כל חקירה היא קונספירציה, כל בדיקה משפטית היא ניסיון הפיכה, כל פקיד ציבור שלא מסכים אתו הוא אויב העם. זו רטוריקה מסוכנת שמזכירה משטרים אפלים, לא דמוקרטיה בריאה. מי שלוקח את החוק לידיים שלו לא יכול להתפלא כשהחוק מתעניין בו ובמקורביו.

החוק חל על כולם

במקום להתייצב לצד תושבי הצפון, העדיף בן גביר לבטל ישיבה חשובה ולרוץ להתבכיין מול המצלמות. זה מלמד על סדרי העדיפויות האמיתיים שלו: קודם כל ה"בייס" הפוליטי, אחר כך טובת המדינה. הוא רוצה שיפרגנו לו על התנגדותו להסדרה בצפון, אבל כשצריך להגיע לשם ולתמוך בתושבים - פתאום יש דברים דחופים יותר. כמו להאשים את היועצת המשפטית לממשלה בקונספירציות דמיוניות.

יש משהו אירוני בכך שאדם שדגל תמיד בחוק וסדר, פתאום מגלה שהחוק חל גם עליו ועל מקורביו. בן גביר, שתמיד ידע לדרוש את מיצוי הדין עבור אחרים, מתקשה להבין שהחוק אינו כלי סלקטיבי שאפשר להפעיל רק על אחרים.

מי שצועק "זאב־זאב" בכל פעם שמערכת החוק עושה את עבודתה, צריך להיזהר. יום אחד, כשבאמת יהיה זאב, אף אחד כבר לא יקשיב. בינתיים, בזמן שהשר עסוק במלחמות האגו שלו, הזאבים האמיתיים ממשיכים לרקוד בגבול הצפון.