שש שנים לאחר אסון נחל צפית: מנהלי מכינת בני ציון הורשעו בגרימת מוות ברשלנות

כשש שנים לאחר שאירע אסון נחל צפית, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ניתנה היום (ראשון) הכרעת הדין בעניינם של יובל כאהן, ראש מכינת בני ציון, ואביב ברדיצ'ב, המנהל החינוכי של המכינה, שני הנאשמים בהמתה בקלות דעת של עשרה צעירים באסון נחל צפית שאירע לפני שש שנים. הכרעת השופט: השניים הורשעו בגרימת מוות ברשלנות.

השופט ציין כי נותר ספק סביר שאביב היה מודע לסכנה. "בחנתי את האפשרות להאשים בגרימת מוות ברשלנות, מצאתי שהעבירה תקפה ביחס לשניהם". (עבירת ההמתה הקלה ביותר בספר החוקים, עונש מקסימום 3 שנים, א.י). דמעות ובכי רב בקרב המשפחות, ניכר שהן מאוכזבות מהחלטת השופט.

לנאשמים מיוחסות עבירות המתה בקלות דעת וגרימת חבלה חמורה. האסון התרחש באפריל 2018, כשבמהלך טיול גיבוש של המתמיינים למכינת בני ציון נפגעו משיטפון בנחל צפית מועמדים למכינה וחניכים, ועשרה מהם נהרגו: עדי רענן, אגם לוי, יעל סדן, אלה אור, צור אלפי, אילן בר שלום, שני שמיר, מעין ברהום, גלי בללי ורומי כהן זיכרונם לברכה.

שופט בית המשפט המחוזי יובל ליבדרו התייחס למספר נקודות מרכזיות: "שלל גורמים במכינה ומחוצה לה הביעו חשש לצאת לטיול, בהן גם נועם, העדה, שהייתה קרועה בין החשש הממשי לצאת לבין מנהליה במכינה. יובל כאהן שהיה מודע לחששות הדף אותם, תוך ניצול מעמדו, ובפועל לא היה מוכן לסתור את עמדתו המקורית, שהפעילה לחץ על הגורמים האחרים".

בנוסף, "היה בלבול רב אודות ההנחיות, שלא היה כתובות באופן רשמי במקרה של תחילת גשם, ולגבי מה עושים בטיול. הנחת העבודה הכללית הייתה שגויה בקריאת מצב מזג האוויר. במהלך הלילה שקדם לאסון, הייתה שיחה בין אביב ליובל, בה היה בלבול אודות המסלול ביום עצמו, שיחה זאת לא הועילה בהבנת המצב עבור שני הנאשמים. גם כשיובל הבין את מצב מזג האוויר והסכנות, הוא לא יצר קשר עם המדריך בשטח (אביב) ולא הנחה אותו מה לעשות, "נעלם", כשל בזיהוי הסכנה ולא בירר בזמן אמת איפה הקבוצה, חרף ההנחיות שהוא עצמו הנחיל. אם היה עושה זאת האסון זה אולי  היה נמנע. בתוך כך, אביב קיבל מידע שגוי אודות הזרימות והחשש של שיטפון באיזור".

בתום הכרעת הדין, מחוץ לבית המשפט, רותם בר שלום, שבנה אילן נהרג באסון, אמרה כי "התחושה היא מאוד קשה, אכזבה. מרגישה שיש פה משחק מכור. יש דברים שהשופט אמר שהוא כמו הסנגור שלהם, הצדיק טענות מוזרות". לדבריה, "זה היה פשע נוראי מתפיסה של יהירות וזחיחות. אלו הדברים שהובילו גם ל-7 באוקטובר. היו התרעות אבל אף אחד לא הקשיב. לקחו אותם לנחל כי יהיה בסדר. כך ההנהגה חשבה ב-7 באוקטובר".

דורית ברהום: "הדבר היחיד שאני יכולה לומר שהיום לפני 24 שנה נולדה בתי מעיין והרגו אותה. התאכזבתי. יש כאן רצח. לא בכוונה תחילה. כפול עשר".

שרית אנג׳ל אור בשיחה עם ״ישראל היום״, בתגובה להכרעת הדין: ״בעלי עדכן אותי על הכרעת השופט, עצוב מאוד. זה פסק דין יותר מקל מ׳גרימת מוות ברשלנות׳. עודכנתי שהיו בכי וצעקות, טוב שלא הייתי בסיטואציה הכואבת הזאת. גם מרחוק הלב כואב ושוב נשבר לרסיסים בגעגועים לאלה שלי... אני צריכה לעכל את גזר הדין. שוב, אני מלאה במחשבות שמציפות אותי שכן זה עדיין לא נגמר. מבחינתי שישלמו את חובם לעצמם ולחברה כמה שיותר מהר״.

טרם תחילת הדיון בעניינים של הנאשמים במחדל, שרית אנג׳ל אור, בשיחה עם ״ישראל היום״: ״זה יום של ערבוב רגשות, לא ישנתי בלילה. למעשה, כל האמהות לא ישנו בלילה. כבר שש שנים וחצי הלילות שלנו הם לא אותם לילות, אבל אנחנו מתמודדות עם זה״.

״בעלי יצא מוקדם הבוקר לדיון, אולם אני בחרתי לא להגיע לשם. לפני חמש שנים הייתי מגיעה, ואז הבנתי שאין לי הרבה מה לעשות שם, כיוון ששם אתה רק ׳בובה׳ בתוך האולם, אתה לא שואל שאלות ולא מביע דעה. המדינה היא זאת שמאשימה את אותם נאשמים. לכן, בחרתי להתנתק. אני תמיד אומרת שלהורים אחרים יש חוסן אחר. יש אנשים שהם אחראיים לכל מה שקרה. שיקחו אחריות ושייקצרו את העינוי שלנו, המשפחות. כששמעתי לאורך הדרך את עורכי הדין מזמינים עדים שהיו באסון, ועושים הכל בצורה צינית ולא מכבדת, זה פגע מאוד בליבי״.

״אני מדברת בשם שרית, לא בשם ההורים. האשמים לא רוצחים, אך הם בהחלט לא התנהלו לפי הכללים. הם גרמו למוות מיותר של עשרה בני נוער שרצו לעשות את השליחות שלהם. זה מאוד כואב ומאוד חורה לי. היה שם כשל מערכתי. היום נשמע את ההכרעה, הנאשמים מועמדים לגזר דין של המתה בקלות דעת או מוות ברשלנות. מבחינתי, הם צריכים לקבל את הדין ולהשפיל עיניים. הייתה יהירות גדולה מצדם, ולהילחם באיתני הטבע אף אחד לא יכול. הם היו צריכים לדעת מראש שיש שיטפונות. אם הם היו עושים טיול מקדים ואם היו יודעים מה אורך המסלול הם היו יודעים שלא היה להם סיכוי. אלה העובדות. לא צריך כל כך הרבה דיונים, ולדחות, ולעשות עוול למשפחות. אני רוצה שהם יישאו בדין כדי שנוכל לשים את זה בצד״.

״אני הבנתי שבמכינה לא שמעו בכלל על החוק שנחקק ב-2008 לגבי הוצאת טיולים, האסון שלנו קרה ב2018. מה היה בעשר השנים הללו? מה קרה בין לבין? איפה הייתם? אחרי שהנאשמים יישאו בדין, אני ארצה לשבת ולדבר איתם בארבע עיניים. אני אשאל את השאלות הקשות שנשארו לי בלב״.

אתי בללי, אמה של גלי ז״ל, כתבה: "גלי אהובת ליבנו, ממחר בבוקר שוב ניסע לבאר שבע. הפעם לשמוע את הכרעת הדין במשפט של יובל כהאן ואביב ברדיצ'ב המואשמים בהריגה של עשרה ילדים יפים בקלות דעת. המשפט נמשך כבר 5 וחצי שנים ולא נשמעה במהלכו חרטה אמיתית או לקיחת אחריות על הוצאת הטיול ביום עם חשש כבד לשיטפונות באזור, חרף אזהרות שהתקבלו עשרות פעמים מהשבוע שקדם לו ועד דקות ספורות לפני הכניסה לנחל. גלוש, לעולם לא נשכח מה גרמת לנו להרגיש. לא נשכח אותך, ולא נסלח".

איציק אור, אביה של אלה ז״ל: "לפני 6 שנים וכמעט 7 חודשים (26.4.18) ארע כאן אסון נורא ומיותר בו נהרגו 10 בני נוער באסון השיטפון בנחל צפית, ובניהם ביתי אלה אור האהובה. בבית המשפט המחוזי בבאר שבע תינתן הכרעת הדין ואני תקווה ותפילה שהיא תהיה ראויה והאשמים ישלמו את חובם לחברה, למען יראו ויראו, ויפסק כאן בישראל הזלזול בבטיחות שמוביל למוות מיותר של חפים מפשע".

"למרות הקושי, אני, בלי נדר, ובני משפחות נוספות, נגיע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לראות במו עינינו שאחרי כל כך הרבה שנים, בית המשפט יוציא לאור את הצדק. מקווה שגם אתם בתקשורת תהיו אתנו ותחזקו את ידנו".