הטוב הרע והמכוער: מסקנות הדיון הראשון בהאג | פרשנות

משעות הבוקר חיכינו לפתיחת הדיון ההיסטורי בעתירתה של דרום אפריקה נגד ישראל, בהסתמך על האמנה למניעה ולענישה בדבר רצח עם משנת 1948. אמנה שמדינת ישראל  היא ממנסחיה ומהמדינות הראשונות שחברות בה. אם לא די בזה, העתירה מוגשת בידי דרום אפריקה, שהצטרפה לאמנה רק בשנת 1998, בסיום משטר האפרטהייד.

רבים הופתעו מכך שישראל משתתפת בדיון ואף שלחה את מיטב מוחותיה כדי לייצג בהאג את המדינה ואזרחיה. ולא בכדי, הכרעתו של ביה"ד בבקשה לתת סעדים זמניים עלולה להורות על הפסקת הלחימה - וההחלטה תחייב את ישראל ומדינות שלישיות.

רף ההוכחה בהליך נמוך מאד. יש רק להוכיח רק שקיים חשש לביצוע רצח עם והנזק בלתי הפיך. הכל, בהתבסס על משבר הומניטרי רחב היקף בעזה שקשה להתכחש לו. לטענת דרום אפריקה, הרג האזרחים בעזה נעשה במכוון והמלחמה יוצרת בפועל תנאי מחיה שבאופן בלתי נמנע, אם ימשכו, יביאו להשמדתם.

בד בבד, דרום אפריקה מגדירה את מעשי ישראל כ"כוונה מוגברת" לביצוע רצח עם, בהסתמך על אמירות מצערות מפיהם של בכירים בציבוריות הישראלית, שחלקן מובאות באופן חלקי ומטעה. רה"מ נתניהו הדגיש בעקביות, לצד עוצמת הלחימה, גם את זהות האויב - החמאס ולא הפלשתינים בעזה, הנתונים גם הם לטרור חמאס.

קל מאד לשכנע את הציבור הישראלי כי למילים אין השפעה בפועל על הגדרת מטרות הלחימה, הרכב קבינט הלחימה, הוראות הפתיחה באש, רוח הלחימה, טוהר הנשק והצורך הקיומי של מדינת ישראל ואזרחיה שצבאה, צבא העם, ילחם בכבד כללי המוסר והמשמעת הצבאית.

קשה יותר לשכנע בדברים את הקהילה הבינלאומית, שאינה מעורה במציאות המורכבת פנימה ונחשפת לאמירות, לפוליטיזציה ולמראות מזעזעים של סבל אנושי של ילדים, נשים ואנשים מבוגרים.

מבלי להיכנס לפרטים המשפטיים, אתייחס לדיון תוך זיהוי מי שלעניות דעתי מהווים את גיבורי היום, חרפת היום, הטיעונים החלשים והטיעונים החזקים שיש להתייחס אליהם מחר, כשהבמה תהיה כולה של נציגיה של מדינת ואזרחי ישראל.

גיבור היום הוא ללא ספק נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק, שבחר באצילות ובענווה לעשות את הדבר הנכון, למרות ההתקפות הבלתי פוסקות עליו בשנה האחרונה מצד שרי הממשלה.

חרפת היום, היא חד משמעית הרקע שבו בחרה דרום אפריקה לעטוף את טיעוניה בכתב ובעל פה, תוך שהיא מתארת את ישראל כ"מפעל קולוניאליסטי משנת 1948" ו"אפרטהייד בן 75 שנה". הדבר מצער במיוחד, שכן טענות דרום אפריקה בעצמן מהוות הפרה של הדין הבינלאומי, שהרי גם היא מחויבת בדין הבינלאומי לפעול בתום לב. אי אפשר לטעון על בסיס משפט בינלאומי בטענות המפרות את אותו הדין.

בתביעת דרום אפריקה מזוהה טביעת היד של פרופ' ג'ון דוגרד, העומד בראש הצוות המשפטי שלה. דוגרד הוא שופט אד הוק לשעבר בביה"ד, שלפחות מאז שנת 2001 רודף את ישראל בפורומים בינלאומיים באדיקות דתית כמעט, כדי להכתימה כמדינת אפרטהייד.

הטיעון החלש ביותר הוא האמירה כי למדינה אין את הזכות להגנה עצמית בדין הבינלאומי, כאשר המתקפה נעשית על ידי ארגון חמוש שאינו מדינה. אמירה זאת חסרת בסיס בדין הבינלאומי, למרות שלמצער היוותה אמירה כושלת גם בחוות הדעת של ביה"ד בעניין הגדר משנת 2004.

הטיעון החזק בעיני הוא תיאור הסבל האנושי והמשבר ההומניטרי רחב ההיקף בעזה. האוכלוסייה בעזה סובלת ואיני מאמינה שבר דעת היה בוחר כעת להיות אזרח בעזה, אולם באחריות למציאות העגומה נושא חמאס, שבחר בלחימה, לצד ביצוע זוועות שגם דרום אפריקה מגנה בעתירתה וחלקן מתמשכןת, כל עוד יש חטופים.

העובדות הן אלו שיפריכו את הטענות, למשל הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה, המסדרונות ההומניטריים, מאמצי העל לחוס על חיי אדם בידי צה"ל, ובעיקר מנגד: מאמצי העל של חמאס להותיר "את העם הפלשתיני יחף" כדברי משפיענים ברשת העזתית, תוך שחמאס מפעיל אלימות נגד תושבי עזה ומורה לתושבים להשאיר את הסיוע למנהרות וללוחמי חמאס.

גם הישראלים פונו

עובדה חשובה נוספת היא שהאוכלוסייה האזרחית מפונה באופן נרחב, כפי שהאוכלוסייה הישראלית (יותר מרבע מיליון באזור הרבה פחות צפוף אוכלוסין) מפונה. הכל בהתאם לדיני הלחימה הבינלאומיים והאזרחים צפויים לשוב למקומם בתום הלחימה.

סתירות בטיעוני דרום אפריקה הן למשל העובדה שאי אפשר להחזיק במקל בשתי קצוותיו: מחד, לקרוא למסדרונות הומניטריים שיאפשרו יציאת אוכלוסייה אזרחית; מנגד, לקרוא לתנועה הזו העברה בכפייה, טיהור אתני ורצח עם.

סתירה נוספת היא לקרוא לצה"ל "הצבא בעל המשאבים הגדולים בעולם" ולציין כי הוא מונע מכוונה לבצע רצח עם. כוונה לבצע רצח עם, במשך כמעט 100 ימים, ותוך שימוש בכוח אינסופי, היה יכול להביא לרצח כמיליון בני אדם, כשם שהיה ברואנדה - רצח עם בנשק ובדם קרים.

שיעור היום: אנחנו חלק ממעגל העמים ומהדין הבינלאומי. אנחנו לא כנופיה, אלא מדינה שוות זכויות וטוב שאנחנו נוהגים בדרך המכבדת בעיקר אותנו ואת מורשתנו, ונמשיך לעשות כן, באדיקות, בשאיפה שלא נצטרך להתמודד עם מהלכים משפטיים - אלא להובילם.

הכותבת מייצגת נפגעי ה-7 באוקטובר בהאג, בגרמניה, בצרפת ועוד, ומקימת הקליניקה למשפט בינלאומי פלילי והומניטרי באוניברסיטת רייכמן.