כתב האישום הוגש כנגד דוד קוינגטון בן 53, מרמת גן, שאנס אישה שהגיעה אליו לצורך קבלת עיסוי. שופט בית משפט המחוזי בתל אביב גזר עליו 10 שנות מאסר.
במסגרת עבודתו של הנאשם כמעסה בביתו, הגיעה המתלוננת לקבלת טיפול. במהלך העיסוי, כשהמתלוננת נותרה בתחתוניה בלבד, הנאשם פנה אליה באמירות בעלות אופי מיני, הסיר את תחתוניה במרמה, ואף ליטף את ישבנה ואיבר מינה.
לאחר מכן, פשט את בגדיו מבלי שהמתלוננת שמה לב, ובעודו עירום, ביקש ממנה להסתובב על גבה. כשהמתלוננת הסתובבה, ביצע בה הנאשם את זממו כאשר בין היתר בעל אותה ללא הסכמתה. בהמשך, המשיך הנאשם לעסות את המתלוננת תוך העמדת פנים כאילו לא ארע דבר, עד אשר המתלוננת ביקשה להפסיק וזאת מחמת חששה כי ינסה לבצע בה מעשים נוספים. עת ביקשה המתלוננת לצאת מדירתו נאלצה לשלם 300 שקלים לפי דרישתו, על-מנת שתוכל להיחלץ ממנו ולהציל את נפשה.
עורכת דין ורד אנוך, המייצגת את הנפגעת מטעם מערך ייצוג נפגעות עבירות מין של הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אמרה לאחר גזר הדין: ״בית המשפט גזר היום עונש ראוי של 10 שנות מאסר אנו שמחים כי גזר הדין משקף את הפגיעה הנוראית שנגרמה, ומאמינים כי הוא משדר מסר המחזק את הנפגעות ומרתיע את הנאשמים. אנו תקווה כי עתה תוכל הנפגעת, צעירה מצטיינת, שכל עתידה לפניה להמשיך ולשקם את חייה".
בחדש מרץ, כאשר הורשע קוינגטון, כתבה המתלוננת פוסט בפייסבוק: "ניצחתי את הרוע. השבוע, בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי דוד אבידן קוינגטון אשם מעל לכל ספק סביר באונס. באונס שלי. עברה שנה מהיום הנורא הזה, שנה שהחיים שלי לא נראים אותו הדבר, שנה שבה ניסיתי להשתקם מהתקיפה שעברתי, שנה שבה ההליך המשפטי לא נתן לי רגע של מנוחה והמשיך להוריד אותי למטה. שנה שמתרכזת ברגע אחד ומשמעותי ״אשם״".
"לאורך כל השנה האחרונה חיבקתי את עצמי, קיבלתי כל רגע של שפל וכל התמוטטות נפשית גם כשהיה ממש לא קל (ועדיין לא). היום, אני מרימה את הראש ומתרגשת מכך שהאמת ניצחה, אני ניצחתי. ההליך עוד לא הסתיים, יש עוד שלבים לפניי ואני מלאת תקווה שימצו את הדין עמו ואקבל מעט מהצדק שאני מחכה לו. אבל הרגע הזה, מאפשר לאוויר נקי להיכנס לריאות שלי בפעם הראשונה השנה ומזכיר לי קצת איך זה מרגיש לחיות מבפנים. היום הזה הוא תזכורת, שאף אדם לא מעל החוק, אף אדם לא יכול לעשות מה שהוא רוצה בגוף של אדם אחר".
"בחודשים האחרונים קצת נעלמתי מהרשת והרבה שאלו אותי לפני הפוסט הזה אם אני בטוחה שאני רוצה להיות כל כך חשופה שוב ולשתף. אז למה בעצם? זה חלק מהריפוי שלי, חלק מהדרך להפיג את הכאב שלי ולהחזיר לעצמי את מעט השליטה שאני יכולה מאז המקרה. ובין היתר, דרך להעביר את הבושה ממני לצד השני, כי הבושה לא צריכה להיות אצלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו