יום נוסף במשפטו של סמל אלאור אזריה: משפטו של החייל היורה מחברון התחדש היום (שני) בבית הדין הצבאי ביפו עם עדותם של שני אלופים במילואים - עוזי דיין ודני ביטון, שהגיעו להעיד כמומחים מטעם ההגנה.
אביו של אלאור אזריה קם ומצדיע לאלופים שהעידו לטובת בנו:
צ'רלי, אביו של אלאור, הגיע לבית המשפט מלווה בקרובי משפחה.הוא חיבק את אלאור ופרץ בבכי. צר'לי לא הגיע לדיונים במשך יותר מחודש בגלל שלקה באירוע מוחי.
צ'רלי אזריה אביו של אלאור // צילום: יוסי זליגר
ביטון בעדותו טען כי "אי אפשר לטעון שהחייל פעל ממניע נקמני, כי רק הנאשם יודע מה עבר לו בראש. לפי הוראות הצבא - תמונת המצב של אזריה היא היחידה שקובעת במשפט הזה, היא היחידה שיש להסתמך עליה באופן מקצועי".
ויסמן התובע ביקש מביטון לאשר לו שהוא מבין את ההבדל בין חייל שיורה בגלל מחשבה נקמנית סובייקטיבית, לבין חייל שיורה סובייקטיבית מאחר שהוא חש סכנת חיים.
"גם סכנה פוטנציאלית זו סכנה"
אלוף במיל' ביטון השיב: "כשבוחנים את הערכים, הנורמות ואת הוראות הפתיחה באש, יש שני מרכיבים שמאפשרים ירי - סכנה וודאית או סכנה פוטנציאלית".
ביטון טען כי אם אדם חש סכנה, בהינתן אחד המרכיבים - הוא יכול לירות. "המבחן לסכנה או סכנה פוטנציאלית נשען על שני מבחנים - הכוונה והיכולת. אם הוא מזהה כוונה ויכולת, יש לו אור ירוק לפתוח באש", טען.
ביטון פירש את הזירה, ואמר: "במקרה הזה, הכוונה של המחבל אין חולק עליה - הוא דקר חייל. עצם זה שהוא דקר חייל צה"ל, הכוונה שלו לפגוע. על היכולת - כל אחד יכול לחשוב משהו אחר".
העד הוסיף כי היכולת של המחבל להפעיל חגורת נפץ או מטען, כשהוא שוכב בחודש מרץ עם מעיל, שהחייל אזריה לא יודע אם יש מטען או אין מטען מתחת לאותו מעיל של אותו מחבל ששוכב, לדבריו,מספיקה תזוזה קטנה של המחבל בכדי שיבוצע ירי לעברו.
"הכוונה למחבל הייתה - בנושא היכולת אין שחור ולבן"
"זה נקרא כוונה ויכולת בזירה מבצעית", אמר ביטון, והוסיף כי "מספיק שהחייל, בתמונת המצב שלו, מזהה את הסכנה, חש בסכנה, כדי לאפשר לו לירות. מכיוון שאתם בית דין של צבא - אתם צריכים להיצמד לפקודות הצבא".
ויסמן ביקש: "תאשר לי שבית הדין מוסמך לקבוע אם החייל ירה מהשיקולים שאתה פירטת או משיקולים פסולים". העד ענה: "מפקדיו היו צריכים לעשות את מבחן הסבירות - האם החשש שלו היה סביר. האם באמת הייתה למחבל כוונה. אם המפקדים קבעו שהייתה לו כוונה, נושא הכוונה הסתיים. במבחן היכולת, אין כאן שחור ולבן. יש כאן החלטה שנופלת בתוך התחום של החלטה סבירה".
ויסמן הקשה: "אנו דנים בטענה שהחייל ירה משיקולים נקמניים. תאשר לי שמי שאמור לקבוע מה היו שיקוליו של החייל הוא ביה"ד. ולא אף אחד אחד". העד השיב: "אתה מוביל לזה שכל פעולה מבצעית שנעשה, גם במלחמה, כל שיקול סובייקטיבי של חייל, אנחנו נבוא עם זה לבית הדין והוא זה שיחליט".
ויסמן שאל: "אתה כופר בסמכותו של ביה"ד לקבוע אם החייל אומר אמת או משקר?".
ביטון: "מפקדים ברחו מאחריות - לא אתן לזה יד"
ביטון השיב כי "אני כופר בזה שהמשפט הזה הגיע לפה. אני חושב שמי שצריך היה לדון בשאלה שאתה דן בה אלה המפקדים. הם היו צריכים לעשות תחקיר מבצעי אמיתי, שכולל את המ"מ, את אזריה. אחת שזה לא בוצע - מפקדים בורחים מאחריות. אני לא רוצה לתת את ידי לבריחה מאחריות".
העד הוסיף כי "גם בלחימה נגד טרור וגם במלחמה כוללת חיילים שפועלים בזירה מבצעית - עצם הבחינה של פועלם צריכה להיעשות קודם כל ולפני הכל על ידי המפקדים. במקרה הזה המפקדים לא טרחו לעשות תחקיר עם כל הנוכחים בזירה המבצעית ויש אצו רצו לבית המשפט.
ביטון הדגים וסיפר כאשר היה רח"ט היה מקרה חריג של מ"מ באדוריים, הקשר בהפעלת נשק. "השקענו שם חמש שעות בתחקיר מבצעי עם כל הנוכחים בזירה. כשהרמטכ"ל גבי אשכנזי שואל שאלות", סיפר.
ביטון פנה לתובע ואמר: "לטענתך, התחקיר המבצעי שבוצע (במקרה אזריה), זה שהיה חסר בו לוחמים, זה שהורו לעשות אותו עד שש בבוקר, שזה לא בוצע בצורה טובה זה בסדר? עכשיו כל שיקול דעת של אזריה או כל חייל אחר יבוא לבית המשפט? כי הנושא של מה שעבר לחייל בראשו, תמונת המצב היא סובייקטיבית. בית המשפט יכנס לראשו של חייל ויקבע אם דעתו היא אובייקטיבית או סובייקטיבית?".
ויסמן שאל: "אני מנסה לברר את עמדתך העקרונית. אם אותו קצין או חייל אומר לך שעה או שבוע אחרי המקרה, דעתו עקבית, ובלתי משתנה, אומר לך 'יריתי סתם כי רציתי להרוג את הבן אדם'".
ביטון השיב: "אני בודק שוב את הסרט והעדויות ובודק שוב את תמונת המצב ואת שיקול הדעת אל מול תמונת המצב". ויסמן שאל: "לאחר שהשתכנעת שזה המניע של החייל, מה אתה עושה?". העד השיב כי "חייל שהרג סתם צריך להישפט ולשבת בכלא".
ביטון לתובע: "אתה מסרס את הצבא"
ביטון הוסיף: "חייל לא ילך עם עו"ד לשדה הקרב ואתה מכוון לשם. אתה מסרס את הצבא. אלאור אזריה פעל בהתאם להוראות הצבא בזירה מבצעית. אם אתה רוצה לשנות את ההוראות, אתה מתכבד לנסות ולשנות את ההוראות".
ויסמן הוסיף: "תאשר שלא היית כאן בעת העדויות של המח"ט, המג"ד, המ"פ ושל הנאשם עצמו. שלא קראת את עדויות הנאשם במצ"ח או בבית הדין".
האלוף במיל' ביטון לתובע: "אתה מסרס את הצבא" // צילום: יוסי זליגר
ביטון השיב: "אילן כץ העו"ד הסביר לי, זו לא שיחה ראשונה, שנייה או שלישית שלי איתו". ויסמן הוסיף: "ואתה לא ניסית לבחון אם הטיעונים שהנאשם נתן הם הגיוניים?". העד ענה: "בחנתי אותם ויסמן, בלי לקרוא. אני בחנתי לפי תמונת המצב".
ביטון הוסיף: "קראתי את עדות המ"פ. אותו מ"פ לא ביצע תדריך בשטח". ויסמן חתך: "לא שאלתי אותך בנושא. שאלתי אותך אם אתה בחנת את ההסברים שהנאשם נתן לי בחקירה הנגדית?".
ויסמן שאל: "הבאת בחשבון את האפשרות שהנאשם משקר?". העד השיב: "אני חושב שבמשפט הזה אין אחד שלא משקר. כשחייל משקר זה דבר אחד. כשמ"פ משקר זה דבר שני".
דיין: "מצ"ח לא צריכה לחקור עימותים צבאיים"
הרמטכ"ל לשעבר דיין עלה על דוכן העדים ונחקר ע״י התובע הצבאי וייסמן. דיין טען כי "מצ"ח לא צריכה לחקור עימותים מבצעיים, אלא אם כן בהמשך מתברר אחרת".
האלוף דיין ועורך הדין אילן כץ // צילום: יוסי זליגר
דיין טען בראיונות לתקשורת כי לא איפשר חקירות מצ"ח. התובע נדב וויסמן עימת אותו עם אירוע תרקומיא, וטען שהחקירה בעניין נתפחה כשעה וחצי לאחר האירוע.
האלוף במיל' השיב כי "אחרי שמסיימים ועדת חקירה יכול להיות שמעבירים את זה לטיפול משפטי פלילי. ועדת החקירה (בתרקומיא) לא סיימה את תפקידה אחרי שעה ועשרים, אבל החיילים מהצנחנים היו במעצר בסך הכל יומיים. ועדת חקירה מקצועית יותר מתחקיר, אם אני מבין נכון, אזריה בכלל לא השתתף בתחקיר".
האירוע בתרקומיא התרחש בשנת 1998, בו לוחמי צנחנים פתחו באש אל רכב מסחרי לבן, לאחר שחששו מפני פיגוע דריסה. בפעולה זו נהרגו מספר עובדים פלשתינים, החיילים נעצרו לימים ספורים ולא עמדו בפני משפט.
"גם אם לוחם טעה, לא צריכים לגלגל את זה למשפט פלילי"
"אם זה נכון", אמר האלוף במיל', "זה מטיל צל על התחקיר. כי התחקיר, שבמילא לא מוצג פה, מאוד רלוונטי לשאלה על סמך מה גלגלו את זה למשפט פלילי. הטענה הבסיסית שלי - לוחם, גם אם שגה וחטא, לא מגלגלים את זה למשפט פלילי אלא אם יש לזה סיבה טובה. סיבה טובה זה למשל שוועדת החקירה מוצאת שיש פה זדון".
דיין הוסיף כי "באותם ימים, לפני 18 שנים, חקרנו כל מקרה בשטח. כל אירוע מבצעי צריך שיהיה לו תחקיר, ודאי אם נפגעו אנשים. ויש לכך שתי סיבות: אחת שנפגעו אנשים, והשנייה שיש תביעות כספיות. ואם הדבר לא נחקר, אתה לא יכול להתגונן".
דיין טען: "אני לא אויב של מצ"ח. אני חושב שועדת חקירה היא כלי הרבה יותר חזק. ואני חושב שבאירועים מבצעיים לא צריך שמצ"ח יתערב אלא אם כן אומרים שחשוב שמצ"ח יתערב".
התובע ויסמן הציג מסמך שבו אל"ם דאז אילן כץ, כיום הסנגור של אזריה, הורה על פתיחת חקירה בעקבות פציעתו של פלשתיני כתוצאה מירי חיילי צה"ל. דיין השיב כי "אז לא היה מדובר בפיגוע".
"כל יום שעובר במשפט הזה הוא נזק לצה"ל"
דיין הציג שוב את "שלוש הדברים אליהם התייחסתי - הראשון הוא השאלה איך חוקרים מקרה כזה, השני הוא האם זה צריך היה להגיע לבית הדין והדבר השלישי זה איך אדם נשפט במשפט הפייסבוק וחפותו נרמסה עד שזה הגיע לבית הדין", טען.
הסמל אלאור אזריה // צילום: יוסי זליגר
"התייחסתי גם להשלכות שיש לפסק דין כאן על ההמשך. אני רוצה להגיד - אני לא יודע אם החייל חטא או לא אני לא רואה עצמי כמישהו חיצוני שעושה תחקיר על מה שהיה. אני אומר את דעתי לאור השאלה מה יהיה בעתיד - גם לגבי החיילים בשטח וגם בגלל הנזק שנגרם לצה"ל. כל יום שעובר במשפט הזה גורם לצה"ל נזק".
דיין הוסיף דוגמא, ואמר: "באירוע בתרקומיא, לא אמרתי עליו מילה עד שלא היו לי את תוצאות ועדת החקירה. כלומר, צריך לעשות את הפעולות המיידיות, ואז אומרים שלא מדברים על זה, מתאפקים יום, יומיים שלושה, ואז אומרים את המסקנות לכולם".
דיין התייחס להוראות פתיחה באש, ואמר: "הוראות הפתיחה באש משאירות שיקול נרחב למי שפותח באש. נניח שאני הולך בחברון ואני רואה מחבל. האם מותר לי לירות בו? התשובה היא כן".
השופטת הלר שאלה את דיין על משפט שאמר, ודיין השיב: "הוראות פתיחה באש הן ברירת מחדל, הן לא גוברות על המשימה או פקודות שניתנות בשטח. למשל, אם המשימה היא להרוג מחבל שנמצא במונית בעזה. אני לא צריך להחיל על זה את הוראות הפתיחה באש".
"אם חייל מתרשם שמנסים לפגוע בו - מותר לו לפתוח באש"
דיין הוסיף: "אם במחסום חייל מתרשם שמנסים לדרוס אותו לדעתו הסובייקטיבית, מותר לו לירות למרות שהוא לא יודע אם זה מחבל או לא. יכול להיות בדיעבד שמדובר בחמישה פלשתינים חפים מפשע, כמו שהיה באירוע תרקומיא".
השופט סיטבון שאל: "אתה אומר שמחבלים צריכים להרוג". דיין השיב: "מחבלים דמם בראשם". סיטבון הוסיף: "מתי לא? מתי יש מחבל שהוא חי ואתה לא יכול להרוג אותו?". דיין ענה: "קודם כל - אם זה בניגוד לפקודות. אם נאמר שאף אחד לא יורה עכשיו בלי אישור שלי, ומישהו יורה, צריך להסביר למה היה הכרח לירות".
"הדוגמא שנייה", הוסיף דיין, "אם בסדר העדיפויות של המשימה זה לא נמצא. אני לא יריתי במחבלת בסבנה כי היה לה רימון ביד. רק אחרי שלקחתי ממנה את הרימון, נשארו לי ארבעה כדורים, הייתי צריך להמשיך הלאה למחבלים הנוספים, ואלוף הפיקוד לא אהב את זה שלא יריתי בה. זה תלוי במצב במקום, ובסוף גם במה הניסיון שלך".
דיין סיים את עדותו, פנה אל השופטים, ואמר: "אני מאחל לכם בהצלחה. הרבה מאוד עיניים נבוכות ומודאגות נשואות אליכם. הנושא במחלוקת ציבורית. ולכן למה שתחליטו יש חשיבות".
סניגוריו של אזריה, עוה"ד אייל בסרגליק, אילן כץ וכרמית שחיבר, מסרו כי "עדותם של האלופים (מיל') מהווה המשך ישיר לעדותם של פרופ' היס ודב שמעון, שקבעו כי מותו של המחבל נגרם עוד לפני הירי של אלאור ולכן אין עבירה פלילית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו