מפעיל טרור זוטר לצמרת חמאס: "ישראל היום" פותח לראשונה את התיק הפלילי של עארורי

סלאח עארורי, ממנהגי החמאס המובילים שחוסל אתמול (שלישי), ישב בכלא הישראלי אחרי שהורשע ב-1992 במעורבות בארבעה פיגועים עם הרוגים. גם תחת עיניהם הפקוחות של קציני המודיעין של שב"ס המשיך בפעילות טרור ענפה, ובסופה נתפס ב-1998.

"ישראל היום" פותח לראשונה את תיקו הפלילי השני של עארורי. על הכחשותיו בחקירות את פעילותו בחמאס, על האסיר שהעיד על תחילת דרכו של עארורי כמנהיג עשרות מחבלים חמושים באוניברסטת חברון, וגם – על הסדר הטיעון המקל שחתמה עמו הפרקליטות הצבאית שזכה לנזיפה מבית המשפט, אך נותר על כנו.

ב-1990 גויס עארורי לחמאס והונחה להרחיב את הארגון באזור יהודה ושומרון. באותה תקופה למד הלכה איסלאמית באוניברסיטת חברון, ושם גייס פעילים, אימן וחימש אותם. עדותו במשטרה של פעיל חמאס מלמדת על יכולותיו של עארורי, איך מפעיל טרור זוטר שאחראי על שני כפרים בלבד, הפך עוד אז כסטודנט צעיר, למנהיגם של עשרות מחבלים חמושים, ועד לצמרת ארגון חמאס.

"ב-1990 היינו חוליה בשם 'אשבל' של כחמישה עשר צעירים, כולנו בסביבות גיל ה-20 –תושבי הכפר מזארע א-נובאני בנפת רמאללה", מספר בעדותו לחוקרי המשטרה, מהמד קביל, פעיל חמאס, במסגרת החקירה נגד עארורי.  "הפעילות של החוליה הייתה כתיבת כרזות והפצת כרוזית בשם החמאס וידוי אבנים על הצבא, כמו גם זריקת בקבוקי תבערה. אני גייסתי פעילים, אבל האחראי על החוליה היה איברהם מצאפר, והסגן שלו היה מחמוד שאער" (לימים בכיר חמאס שמגייס כספים בדובאי ומעביר אותם ישירות אל האחים יחיא ומוחמד סינוואר).

"מי שהיה נותן לנו את ההוראות הוא אחראי החמאס בכפרים השכנים, עארורה ונבאני - צאלח אל עארורי. פעם אחת החוליה שלנו כתבה כרזות נגד המוכתר של כפר נבאני ונהיה סכסוך בינו לבין פעילי החמאס בכפר. אל-עארורי שלח חוליית חמאס חמושה שהגיעה מעארורה, שהביאו איתם כרוז שאומר שתושבי נבאני מוזהרים שלא להפריע לפעילות של החמאס בכפר. בפעם אחרת, קיבלנו הוראה מעארורי לזרוק אבנים על בית של תושב הכפר שהיה חשוד בשיתוף פעולה עם ישראל כדי שהוא יצא מהבית ויהיה אפשר לרצוח אותו. חוליית החמאס של עארורי מעארורה גם חטפה בחורה פלסטינית בת 21 ורצחה אותה, כי דוד שלה היה חשוד בשיתוף פעולה עם ישראל".

כפי שמספר העד, עארורי כבר החל את לימודיו באוניברסיטת חברון והנהיג עשרות מחבלים חמושים. "ב-1991 התחלתי ללמוד באוניברסיטת חברון והייתי חבר ב"כותלא אל-איסלמיא". מינו אותי להיות האמיר של המגורים באוניברסטת חברון, באותה תקופה עארורי כבר היה האמיר של הכותלא. היו עשרות פעילים בכותלא וכולם חמושים באקדחים או ברובי M16". עארורי פיקד על תא טרור הסטודנטים של חמאס והוציא עמם פיגועים. מהמד מנה בפני החוקרים את כל עשרות חברי החוליה, היכן גרים ובמה חמושים, הכל מזכרונו.

לאחר שאנשי עארורי בפיקודו ביצעו ארבעה פיגועים, האחרון שבהם הרג החיילים שמואל גרש ויובל טוטנג', הוא נעצר יחד עם עוד 20 מפעיליו ונשפט לחמש שנים. אלא שהסורגים והיותו תחת עיניהם הפקוחות של שירות בתי הסהר, לא ממש הפריעו לו להמשיך לנהל את תאי הטרור שהקים באיו"ש. באמצעות משפחות מחבלים שהיו מגיעות לבקר, עארורי היה מבריח מכתבים עם הוראות פעולה, מבצע מינויים, מגייס פעילים, מימון ואפילו נשק. קבוצת אסירים שהסתכסך איתם הפלילו את עארורי, והוגש נגד כתב אישום, ממש ערב שחרורו מריצוי המאסר הראשון.

באוקטובר 1998, התיישב עארורי מול החוקר מרקו דהן, והכחיש כל קשר לחמאס. "אני גר בעארורה שברמאללה, נשוי ללא ילדים וכיום נמצא במעצר מנהלי בכלא אשקלון", הציג עצמו, והמשיך: "נכון שבעבר השתייכתי לארגון החמאס, אבל מאז שש שנים אני נמצא בכלא, ומאז ועד היום אני לא שייך ולא פעיל בשום ארגון". החוקר דהן התעקש - "נאדי, ג'לאל ומוסא עוואד מסרו שהנחית כיצד להשיג נשק, שגייסת לחמאס, השתתפת בישיבות התכנון של חמאס בכלא והברחת מכתבים עם הוראות, בין השאר לגבי גיוס כספים".

עארורי המשיך להכחיש: "זה שקר אחד גדול. הם הודו עלי כי אני כבר ממילא בכלא וכדי להסתיר פעילים אחרים שעשו את זה. אני לא פעיל ולא פעלתי. אני בטוח שנאדי עובד עם השב"כ, ולכן הוא מוסר לכם את כל המידע הזה". לעארורי הייתה בקשה מיוחדת מהחוקר: "אני מבקש ממך כחוקר שלו, לומר לו שאני אמרתי שהוא משתף פעולה עם השב"כ הישראלי". זהו למעשה ניסיון להעביר איום לעדי התביעה, פלסטינים חשודים כמשתפי הפעולה עם ישראל נרצחו על ידי החמאס.

החוקר הוסיף לשאול אודות שיחה של עארורי עם אסיר, בה שיתף אותו בתופעה שפעילי חמאס הנתפסים על ידי ישראל מודים בחקירתם בשב"כ ומפלילים את חבריהם, ובעיקר הדרכים שיש למנוע זאת או לזהות אותם. עארורי הכחיש "אני שוחחתי איתו בכלא על המצב שבו כל העצורים שנעצרים על ידי הרשות הפלסטינית מודים בפעילות בחמאס, ולא דיברתי על החקירות של השב"כ הישראלי".

לאחר משא ומתן שניהלה הפרקליטות הצבאית עם סנגוריו של עארורי, עו"ד מחמיד צאלח ועו"ד אנדרה רוזנטל, הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו יודה במיוחס לו ויגזרו עליו חמש שנות מאסר בלבד. נשיא ביהמ"ש הצבאי בעזה, סא"ל יורם חניאל, מתח ביקורת חריפה על הפרקליטות: "עונש זה אין בו כדי לשמש אמת מידה ורמת ענישה לסוג זה של עבירות. ללא הסדר טיעון, הייתי מהפך רבות בזכויותיו של הנאשם כד לגזור עליו עונש זה וסביר להניח כי בסופו של דבר הייתי משית עליו עונש חמור מזה".

חרף זאת, החליט להותיר את העונש המוסכם על כנו "החלטתי כי נכון יהיה בתיק זה לאמץ את הסדר הטיעון ולקבלו, ולא לסטות מההלכה הידועה בקשר להתערבות ביהמ"ש בהסדרי טיעון". עארורי הגיש ערעור לביהמ"ש הצבאי, כיוון שדרש כי מניין חמש השנים יספר מיום מעצרו מנהלים, כך שבפועל כמעט ולא ירצה שנות מאסר נוספות. הפרקליטות הצבאית התנגדה, וביקשה להגיש לביהמ"ש חומר מודיעיני מהשב"כ.

סנגוריו של עארורי התנגדו והגיעו עם העניין לבית המשפט העליון. במהלך הדיון בעליון, כאשר את המדינה ייצג הפרקליט הצעיר שי ניצן – לימים פרקליט המדינה - הבהירו השופטים מישאל חשין, אליעזר ריבלין ומרים נאור, שסיכויו של עארורי בהליך קלושים, והוא משך את העתירה. שופטי ביהמ"ש הצבאי לערעורים בעזה, אלופי המשנה שאול גורדון, איציק מינא ויוסי שפירא דחו את הערעור.

עארורי סיים לרצות את עונשו ב-2004. מאחר ועונש המאסר היה מקל וקצר, הוא הועבר מיד ע"י השב"כ למעצר מנהלי למשך 3 שנים נוספות. מיד לאחר השחרור מן המעצר המנהלי הוא נעצר שוב, וב-2010 שוחרר בתנאי שיגלה לחו"ל. מאז הפך לאחד ממנהיגי החמאס שפעל במדינות רבות במזרח התיכון. אתמול כאמור, חוסל בביירות.