אין זו הפעם הראשונה שבה אנילה עלי - מוסלמית ממוצא פקיסטני שחיה בארה"ב ופועלת לקידום זכויות נשים באזורי סכסוך בעולם - מגיעה לישראל. אבל הביקור הזה שונה. הפגיעות המיניות שביצעו מחבלי חמאס ותושבים מרצועת עזה בנשים ישראליות נגעו לליבה. "איך אפשר שלא לבכות על הבנות שנאנסו על-ידי הטרוריסטים?", היא תוהה.
לא פחות מהמעשים עצמם, היא מזועזעת משתיקת העולם לגבי ההתעללות המינית. דווקא תנועות וארגונים בינלאומיים שדואגים לחרות על דגלם עקרונות של הגנה על זכויות נשים, בחרו לנקוט הפעם עמדה מגמגמת, ורק בסוף השבוע הואיל ארגון הנשים של האו"ם לגנות במפורש את המעשים.
"עצוב שהעולם נמנע מלהכיר בזה שנשים נאנסו על-ידי חמאס", אומרת עלי בראיון ל"ישראל היום", "ולמה? כי הן ישראליות. שמענו מה חמאס עשו, ראינו את התמונות של בנות מובלות לרצועה, איך שסחבו את אחת הנערות, ולחשוב על מה שעשו לה ולאחרות. העולם עושה דמוניזציה לישראל. אני לא מקבלת את זה שפעילי זכויות נשים עומדים מהצד כשזה מגיע לישראל. זה עוד יותר גורם לי לרצות להיאבק על האמת, כמו שתמכתי בנשים באפגניסטן שנפגעו מהטליבאן".
"האנטי־ישראליות מובילה לאנטישמיות. אנחנו מרגישים מה קורה בקמפוסים באמריקה על רקע המלחמה בעזה, וזה מעורר דאגה אמיתית כי זה נראה היום גרוע מאי פעם"
בלי להתפתל, היא משיבה לכל הספקנים: "כיוון שהקורבנות הן נשים יהודיות, אתם סלקטיביים? אי-אפשר לבחור את הקורבנות ולהחליט שאתם תומכים רק בזכויות נשים שאינן ישראליות. גם אם פוליטית לא מסכימים עם כל מה שקורה פה, צריך לעמוד על האמת. העולם צריך להתעורר מהצביעות שלו. ולבנות החטופות בעזה אני אומרת - אל תפחדו, אתן תהיו הגיבורות כשתחזרו".
עלי הגיעה לישראל עם משלחת של פעילות מוסלמיות מארגון AMMWEC להעצמת נשים, שבראשו היא עומדת. היא זועמת על חמאס ועל ארגוני הטרור ש"גנבו מאיתנו את האסלאם, לקחו את הדת שלנו ומשתמשים בה כדי לעשות טרור ולפלג בינינו. הם גרמו לאסלאמופוביה. זה היה גם ב־11 בספטמבר. חמאס, טליבאן, דאעש - כולם אותו הדבר, איך שהם אמללו את החיים שלנו".
"די לקידוש המוות"
עלי (56), אם לשניים, היגרה מפקיסטן לארה"ב לפני כשלושה עשורים. באחד מביקוריה בישראל היתה ברמאללה ובג'נין, ושמעה כיצד נערים מדברים על ג'יהאד (מלחמת קודש) ועל אינתיפאדה בשם האסלאם. "נותנים לילדים כסף לעשות טרור. אם אתם אומרים שאתם מדוכאים, מה אתם עושים כדי לצאת מזה? תחשבו איך אתן מחנכות את הילדים שלכן", היא פונה לאימהות הפלשתיניות.
"תנו לילדים כדורים לשחק בהם ולא פצצות. אללה נתן חיים יקרים כדי לחיות, צריך להפסיק לקדש את המוות. זאת החובה שלכן להעצים את הילדים, להוביל אותם קדימה ולהסתכל אל העתיד, אל השכנים שלהם, לשאוף לשלום. אתן רוצות לגדל עוד דור של ג'יהאד? הרג לא יכול עוד לשמש מודל לילדים. כאמא וכאישה, אני חושבת שחייבים לחנך אותם לקבל את שכניהם, ואם לא נצליח לעשות את זה - נכשלנו".
בסוף השבוע פקדו עלי וחברות המשלחת את יישובי הדרום, וחוו את הסבל של התושבים לאחר שנקלעו להתראת "צבע אדום" בשדרות והתחבאו מתחת למתקן שעשועים סמוך. הן גם נפגשו עם תושבים שהתפנו מהקיבוצים והתוודעו לסיפורי החטופים.
על אף ההלם מהזוועות והתסכול מהטרור הפלשתיני, עלי מסרבת לשקוע בפסימיות: "לפלשתינים יש כוח לצאת ממעגל הקורבנות שלהם. הם צריכים להיפרד מחמאס ולהגיד להם: ''אתם אלה שגנבתם מאיתנו את הכבוד שלנו''.
"האנטי־ישראליות מובילה לאנטישמיות. אנחנו מרגישים מה קורה בקמפוסים באמריקה על רקע המלחמה בעזה, וזה מעורר דאגה אמיתית כי זה נראה היום גרוע מאי-פעם. ולמה הם שונאים את הקהילות היהודיות בארה"ב? כי הם התרגלו לחשוב שישראל היא התוקפן".
אנילה מספרת כי כבר הותקפה על עמדותיה הלא שגרתיות ויודעת שבני משפחתה עלולים לשלם מחיר: "אני יכולה לומר שכמוסלמית, אני מרגישה יותר פחד ממוסלמים בקליפורניה ובשיקגו מאשר ממוסלמים בפקיסטן, במצב הנוכחי".
סשה רויטמן־דרטווה, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות CAM, מציין כי "דווקא באווירה הבינלאומית העכורה ובצל הלוחמה בחמאס, נדרש אומץ יוצא-דופן מצד המנהיגות המוסלמיות האלו, שבחרו להגיע לביקור הזדהות בישראל ולקיים סיורים שינגישו להן את הסיפור הישראלי בלי הפילטרים של התקשורת הבינלאומית".
נשות האו"ם: גינוי מאוחר
בסוף השבוע, כאמור, לראשונה מאז 7 באוקטובר, גינה ארגון הנשים של האו"ם "באופן חד־משמעי את המתקפות הברוטליות של חמאס על ישראל". בהודעה נמסר: "אנו מודאגים מהדיווחים הרבים על מעשי זוועות מבוססי מגדר ואלימות מינית במהלך המתקפות. זו הסיבה שקראנו לחקור את כל הדיווחים לאלימות על רקע מגדרי ולהעמיד לדין את כל המעורבים, בדגש על זכויות הקורבן".
יעל שרר, מנהלת "הלובי למלחמה באלימות" העוסקת מאז שבעה באוקטובר במאבק כדי שארגון הנשים של האו"ם יכיר בפשעים המיניים שביצע חמאס, אמרה בתגובה: "דבר לא ימרק את הכתם ולא ימחק את החרפה שבשתיקת הארגון. הקורבנות בישראל אינן הפקר, וההצהרה הזו היא בחזקת מעט מדי מאוחר מדי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו