מפלגת "חוסן לישראל" מצטרפת לשורת מפלגות מרכז "אופנתיות" שקמות תדיר לפני מערכות בחירות, ולרוב נעלמות בתוך שנים ספורות. אם לדבר במספרים - נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה מעלים כי חצי מהמפלגות החדשות שקמו מאז 1996, נגוזו לאחר קדנציה או שתיים.
צילום: פול ניידת
עם זאת, לכל כלל יש יוצא מן הכלל ולאורך השנים צצו מפלגות מרכז שמיצבו עצמן בפוליטיקה הישראלית. הבולטת שבהן, מפלגת "קדימה", אף זכתה בבחירות בשנת 2006 וכיהנה כמפלגת השלטון. כזכור, גם היא התפרקה בשנת 2015.
אז מה בדיוק קרה לאותן מפלגות שנמחקו מהמפה הפוליטית ולעתים גם מהזיכרון הציבורי, וממה צריך בני גנץ לחשוש? לפניכם התזכורת.
התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש)
מפלגת ד"ש, בהנהגת הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, הייתה הראשונה לפצח את המרכז הישראלי. המפלגה הוקמה בשנת 1977 בעקבות רצונם של ישראלים רבים שמאסו בשחיתות להקים מבנה חדש בשמאל.
בבחירות לכנסת התשיעית זכתה המפלגה להצלחה וקיבלה 15 מנדטים. עם זאת, בעקבות "המהפך" של אותה מערכת בחירות, ד"ש לא הפכה ללשון המאזניים כפי שקיוו אנשיה – ובגין הצליח להקים קואליציה בלעדיה.
בהמשך הצטרפה המפלגה לממשלה, אך היא לא הייתה בעלת השפעה רבה ובהמשך היא התנפצה לרסיסים. לאחר סיום כהונת הכנסת התשיעית, נותרה "שינוי" בראשות אמנון רובינשטיין - היורשת היחידה של המפלגה.
הדרך השלישית
הדרך השלישית הייתה מפלגת מרכז שהוקמה בשנת 1996 ע"י פורשי מפלגת העבודה, תא"ל אביגדור קהלני ועמנואל זיסמן, על רקע התנגדותם לנסיגת ישראל מרמת הגולן. אליהם חברו אישים מ"חוג תכלת", ובראשם פרופסור אלכסנדר לובוצקי.
בבחירות לכנסת הארבע-עשרה זכתה המפלגה בארבעה מנדטים והצטרפה לממשלתו של בנימין נתניהו. יו"ר המפלגה קהלני אף כיהן כשר לביטחון הפנים. אך הצלחת המפלגה הייתה חד-פעמית ובבחירות לכנסת החמש עשרה היא כלל לא עברה את אחוז החסימה.
מפלגת המרכז
מפלגת מרכז-שמאל שהוקמה בשנת 1999 ע"י חברי כנסת שפרשו ממפלגות העבודה, הליכוד וצומת. בראש המפלגה עמד יצחק מרדכי שכיהן כשר הביטחון מטעם "הליכוד" עד להקמתה. לרשימה הצטרפו גם אמנון ליפקין-שחק, רוני מילוא ודן מרידור.
בבחירות לכנסת ה-15 ציפתה למפלגה אכזבה מרה כשהמפלגה קיבלה 6 מנדטים בלבד. הסיעה הצטרפה לממשלה בראשות אהוד ברק, שבה כיהנו מרדכי וליפקין-שחק כשרים. בשנת 2000 נאלץ מרדכי להתפטר בשל חשד לעבירות מין ומילוא מונה לשר תחתיו.
גנץ, יעלון, מופז ומרדכי // צילום: יהודה פרץ
בשנה שלאחר מכן התפצלה הסיעה - חברי הכנסת אמנון ליפקין-שחק, דליה רבין ואורי סביר פרשו מהמפלגה והקימו את סיעת "הדרך החדשה". המפלגה המקוצצת בראשותו של דן מרידור לא הצליחה להיבחר שוב לכנסת בבחירות 2003.
שינוי
תנועת שינוי הוקמה בשנת 1974, ובבחירות 1977 היא רצה במסגרת מפלגת ד"ש בראשותו של יגאל ידין. לאחר נפילת ד"ש, רצה המפלגה לכנסת כרשימה עצמאית וזכתה למנדטים ספורים בכל מערכות הבחירות עד שנת 1998.
בבחירות לכנסת החמש עשרה (1999) צירפה המפלגה את העיתונאי יוסף טומי לפיד לשורותיה ומיצבה את עצמה כמפלגה המייצגת בעיקר את מעמד הביניים החילוני. המהלך הצליח ורשימת שינוי זכתה בשישה מנדטים, אך סירבה להצטרף לקואליציה שכללה את מפלגות החרדים.
בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) קיבלה שינוי 15 מנדטים והייתה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת. בזכות כוחה, צורפה הסיעה לקואליציה על חשבון מפלגות החרדים. בשנת 2005 נמתחה על המפלגה ביקורת רבה לאחר שתמכה בחוק התקציב, בניגוד להצהרותיה המקדימות.
לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה (2006) הודח אברהם פורז ממקומו ברשימה ופרש מהמפלגה. לפיד, שנבחר ברוב דחוק למקום הראשון ברשימה, הודיע גם הוא על התפטרות ואחריו עזבו חברי מפלגה רבים. בעקבות האירועים, איבדה המפלגה את מקומה בכנסת ומאז היא המשיכה בפעילות כתנועה חוץ פרלמנטרית.
קדימה
מפלגת קדימה הוקמה בנובמבר 2005 ע"י אריאל שרון, לאחר פרישתו ממפלגת הליכוד על רקע תוכנית ההתנתקות. בעת ההקמה הצטרפו אל שרון שליש מחברי הכנסת מטעם הליכוד, ואף ח"כים מטעם העבודה והאיחוד הלאומי הודיעו על תמיכתם במפלגה החדשה.
בבחירות לכנסת השבע עשרה (2006) זכתה קדימה בהנהגת אהוד אולמרט להישג חסר תקדים כשהייתה למפלגה הגדולה ביותר בכנסת. בבחירות בשנת 2009 שוב זכתה המפלגה, בראשות ציפי לבני, למספר הקולות הרב ביותר אך נשארה באופוזיציה בשל העדר תמיכה של רוב הח"כים.
אהוד אולמרט ואנשי קדימה // צילום: קוקו
בהמשך מונה חבר הכנסת שאול מופז לראשות הסיעה ובשנת 2012 הוביל אותה להצטרף לממשלה ובהמשך, לפרוש ממנה. באותה שנה התפלגו מהסיעה שבעה ח"כים והקימו את "התנועה". בבחירות 2013, האחרונות בהן התמודדה, צנח מספר המנדטים של המפלגה ל-2 בלבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו