הפרישה של ציפי לבני מהחיים הפוליטיים היא סיום דרכה של אחת הדמויות הפתלתלות והשנויות ביותר במחלוקת שהיו בפוליטיקה הישראלית. לבני, שהחליפה במהלך הקריירה הפוליטית שלה מפלגות בזו אחר זו, החלה את דרכה בכנסת ב־1999 כחלק מרשימת הליכוד ופילסה את דרכה אל תפקידי שר, ובכלל זה שרת המשפטים.
ב־2005 עזבה לבני את הליכוד והצטרפה לקדימה. לאחר שסמכויותיו של אריאל שרון הועברו לידי ממלא מקומו אהוד אולמרט בשל מחלתו של שרון, לבני ידעה למצוא נתיבים אל מוקדי ההשפעה ושודרגה בממשלת אולמרט לתפקיד שרת החוץ וממלאת מקום רה"מ. מאוחר יותר נבחרה להוביל את מפלגת קדימה, אבל אף שמפלגתה היתה בבחירות לכנסת ה־18 המפלגה בעלת מספר המנדטים הגדול ביותר (28) לבני כשלה בניסיונה להרכיב ממשלה. לאחר שהפסידה בבחירות הפנימיות של קדימה במארס 2012 לשאול מופז, התפטרה לבני מהכנסת והותירה אחריה חובות של עשרות מיליוני שקלים, שהצטברו במהלך כהונתה כיו"ר קדימה.
בנובמבר 2012 הודיעה לבני כי תתמודד בבחירות עם מפלגת התנועה. לקראת הבחירות לכנסת ה־20 חברה אל מפלגת העבודה ברשימה משותפת שנקראה המחנה הציוני. לבני מונתה ליו"ר האופוזיציה ב־2018 עם מינויו של יצחק הרצוג ליו"ר הסוכנות היהודית. במשך השנים זוהרה הפוליטי הועם בהדרגה, עד שהגיעה לנקודת השפל הפוליטית שלה כאשר אבי גבאי השפיל אותה בפומבי בשידור חי בהודעתו, בתחילת ינואר, על החלטתו להיפרד ממנה ולפרק את המחנה הציוני. לבני ההמומה ניסתה להחיות פעם נוספת את הקריירה הפוליטית שלה, אבל כל הסקרים חזו שהתנועה לא עוברת את אחוז החסימה - והיא פרשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
