בעיקר בישראל ובכלל לא בירדן, יציינו מחר 25 שנה לחתימת חוזה השלום בין שתי המדינות. הטקס בערבה לפני חצי יובל אכן היה חגיגי ומרגש. השלום הוא משאת נפשנו, בלי טיפת ציניות.
אך יסודות השלום עם ירדן בני לפחות 52 שנים. לאחר שהולך שולל על ידי נשיא מצרים נאצר במלחמת ששת הימים והפסיד את ירושלים, יהודה ושומרון, הבין חוסיין מלך ירדן, אביו של המלך עבדאללה, שישראל כאן כדי להישאר.
חשובות יותר היו ההתפתחויות בספטמבר השחור. הטרור הפלשתיני, התברר למלך, הוא אויב משותף, ואילו צה"ל - שאיים על סוריה לבל תפלוש לירדן - הפך להיות קיר המגן של הממלכה ההאשמית.
מאז האירועים ב־1970 ועד היום דאגו חוסיין ואחריו עבדאללה, לשקט כמעט מוחלט בגבול הארוך ביותר של ישראל. ב־1973 אף סיפק חוסיין לישראל התראה אסטרטגית מפני מלחמת יום הכיפורים (שנפלה על אוזניים ערלות).
21 שנים לאחר מכן הוא חתם בערבה עם יצחק רבין הסכם שלום, אשר הצדדים קיוו כי יהיה שלום חם, שלום של ממש, שלום שהוא לא רק אי־לוחמה. התקוות התממשו חלקית.
עוד בנושא:
• מלך ירדן יאריך את החכרת מובלעת צופר
• להציל את הסכם השלום עם ירדן | דעה
• האינטרסים המשותפים של ישראל וירדן | פרשנות
אף שהמדינות החליפו שגרירים - האווירה קשה. מתוחה. העם הירדני, ככלל, עוין את ישראל. בית המלוכה מרבה לתקוף את הממשלה בירושלים, והמלך עצמו יכול לקיים קשרים חשאיים עם ראש הממשלה, אך מתנגח איתו בפומבי.
גם בצד הישראלי יש טעויות, בפרט בתחום התדמיתי. התמונה המשותפת של נתניהו עם המאבטח, שהרג בשוגג אזרח ירדני, אכן פגעה בשכנינו ממזרח.
המחסום הירדני באי השלום, נהריים // צילום: אייל מרגולין, ג'יני
אבל לא פחות מכך, הביקורת התמידית של "לשעברים" ישראלים, מלבה את הרוחות השליליות בירדן. אותם בכירים בדימוס מדברים רק על חצי הכוס הריקה ומתעלמים מהמחצית המלאה. עד כדי כך, שגם ירדנים שרואים את פירות השלום חוששים לדבר בזכותו. "איננו יכולים להיות יותר חיוביים מאפרים הלוי או שמעון שמיר", התבטא באוזניי אחד מהם.
כי הנקודה היא שיש חצי כוס מלאה, ואולי יותר, שכן למרות מה שנאמר בחוץ - האינטרסים ההדדיים הם שקובעים את המגמה. ישראל מעניקה לירדן גב אסטרטגי שמאפשר לה להתמודד עם איומים. ישראל תומכת בשימור ירדן כממלכה האשמית ומתנגדת לקונספציית "ירדן היא פלשתין". ישראל נותנת לירדן מעמד רב עוצמה בהר הבית, מוכרת לה גז בתעריף שפל, מספקת לה עשרה אחוזים מתצרוכת המים הכללית במחירי עלות ומאפשרת אספקת סחורות מאירופה דרך נמל חיפה ומעברי הגבול.
התמורה הירדנית לכל אלה אינה רק כסף, אלא גם שותפות דה פקטו עם ישראל בהרגעת הפלשתינים בהר הבית בפרט ובאזור בכלל. מעל לכל, מהווים הירדנים עומק אסטרטגי ביטחוני לישראל - האינטרס היחיד בערך שאנו עומדים עליו.
כמובן שהמצב הקיים אינו אופטימלי. ייתכן שבאווירה חיובית יותר אפשר היה למצוא הסדר לגבי צופר ונהריים או לקדם את תעלת הימים התקועה. אבל בהתחשב בתנאים האזוריים, שיתופי הפעולה בשדות החיוניים מעידים שהשלום חי, בועט וכאן כדי להישאר.
מדוע אפוא האקלים חמוץ? כיוון שכנגד כל צעד פומבי של התקרבות המלך עבדאללה ייאלץ להתמודד עם ביקורת מבית, עד כדי טלטלת כיסאו. בשעה שהכלכלה שלו מקרטעת, הפליטים הסורים חונים אצלו במיליונים, איראן נושפת בעורפו, ארגוני טרור פורחים ורוב תושביו הם פלשתינים ולא האשמים, המלך בוחר את מלחמותיו ומוותר על הצגה בלתי הכרחית מבחינתו של "התקרבות לישראל".
בצד הישראלי היו מעוניינים בשיפור התחושות והיחסים, אך מבינים את השכנים; כך שהפער בין חדרי החדרים לבין ההצהרות הפומביות מקובל על שני הצדדים.
אולם אסור לאבד תקווה. אולי יקרה נס, ועד חגיגות ה־50 גם מצב הרוח ישתפר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו