היוזמה של שר הפנים אריה דרעי, לקיים בחירות ישירות לראשות הממשלה בין בנימין נתניהו ובני גנץ כדי לחלץ את המערכת הפוליטית מהפלונטר שאליו נקלעה, זכתה היום (שלישי) לתגובה חיובית של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד מהימין החדש, יו"ר סיעת הליכוד ח"כ מיקי זוהר ויו"ר העבודה ח"כ עמיר פרץ.
חוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה אושר בכנסת ב-1992, על רקע פרשת "התרגיל המסריח" של שמעון פרס ב-1990, וההפגנות הרבות תחת הסיסמא "מושחתים נמאסתם". ארבעת יוזמי החוק וחברי הכנסת דאז, פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' דוד ליבאי, אוריאל לין ויואש צידון, הצליחו לגייס רוב לאישורו של החוק, למרות התנגדות חריפה של ראש הממשלה יצחק שמיר ז"ל ומרבית שרי ממשלתו. אחד מחברי הכנסת הבודדים שתמך בחוק בזמנו, ואף הצביע בניגוד למשמעת הקואליציונית כשהרים את ידו בעד אישורו, היה חבר הכנסת בנימין נתניהו.
בדרך לבחירות ישירות בין נתניהו לגנץ? // צילום ארכיון: אורן בן חקון
במסגרת החוק, הצביע הציבור בשני פתקים, פתק אחד עבור המועמד לראשות הממשלה והפתק השני בעבור המפלגה בה הוא תמך, והוא הופעל בשלוש מערכות בחירות בלבד: הבחירות לכנסת ב-1996 בהן גבר נתניהו על שמעון פרס ונבחר לראשונה לראשות הממשלה, הבחירות ב-1999 בהן גבר אהוד ברק על בנימין נתניהו והבחירות ב-2001 לראשות הממשלה בהן גבר אריאל שרון על אהוד ברק.
עוד בנושא:
• נתניהו לא מקדם את חוק הבחירה הישירה
• הצעת הפשרה של דרעי לנתניהו ולגנץ
• גורם פוליטי בכיר: "אפסו הסיכויים לממשלת אחדות"
• האם ישראל בדרך למערכת בחירות נוספת?
הבחירות לראשות הממשלה ב-2001 דומות במידה מסוימת לבחירות שהשר דרעי מציע לקיים כעת, כשהממשלה נקלעה למשבר חמור. יציאתו של אהוד ברק ביולי 2000 לוועידת קמפ דייוויד, הביאה לפרישת מפלגות המפד"ל וישראל בעליה מהקואליציה. לאחר מכן, גם מפלגת ש"ס פרשה מהקואליציה. בעקבות נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000, החל החיזבאללה לחמם את הגזרה, ושלושה מחיילי צה"ל נחטפו בהר דב.
חודשים ספורים לאחר מכן פרצה האינתיפאדה השנייה, והחלו המהומות בהר הבית. בנובמבר 2000 אושרו כמה הצעות חוק לפיזור הכנסת בקריאה טרומית, ובדצמבר התפטר ברק מראשות הממשלה, דבר שהביא אוטומטית לקיום בחירות לראשות הממשלה ללא בחירות לכנסת.
בליכוד עשו מאמצים לשכנע את נתניהו, שפרש מהכנסת אחרי כישלונו בבחירות ב-1999 מול ברק, להתמודד שוב מולו, אבל היה בכך קושי, משום שהדבר חייב חקיקת חוק מיוחד (כי עפ"י החוק, המועמד לראשות ממשלה חייב להיות חבר כנסת). נתניהו רצה שיהיו בחירות גם לכנסת, כדי שיוכל להגדיל את כוחו של הליכוד שמנה בזמנו רק 19 מנדטים, ביטל את מועמדותו ברגע האחרון.
בבחירות ב-2001 ניצח שרון את ברק כשקיבל 62.4 אחוזים מהקולות (1,698,077) לעומת 37.6 אחוזים (1,023,944) שקיבל ברק. שיעור ההשתתפות בהצבעה עמד על כ-60 אחוזים, ונחשה לאחד מהשיעורים המנוכים ביותר במהלך כל השנים. ימים ספורים לאחר שנבחר לראשות הממשלה, הביא שרון לאישור הכנסת הצעת חוק לביטול החוק לבחירה ישירה. החוק אושר ברוב גדול בקריאה שלישית (72 בעד מול 37 נגד).
נתניהו הודיע שלא יקדם את החוק של דרעי // צילום ארכיון: אורן בן חקון
בחוק יסוד הממשלה הנוכחי נותרו כמה סעיפים שהיו כלולים בחוק לבחירה ישירה, ובהם הצורך להגיש אי אמון קונסטרוקטיבי כדי להפיל את הממשלה, הגבלת מספר השרים וסגניהם, חובה לפרסם הסכמים קואליציוניים וקיומה של הזכות לזמן דיון מיוחד עם ראש הממשלה באמצעות התאגדותם של 40 חברי כנסת.
בכדי לקדם את היוזמה של דרעי, יש צורך לחוקק חוק מיוחד שיהווה תיקון לחוק יסוד הממשלה, שיקבע כי בנסיבות מיוחדות, ניתן לקיים בחירות לראשות הממשלה בלבד. חוק שכזה ניתן להעביר בכנסת ללא קושי, בהנחה שכל 55 חברי הכנסת בגוש יתמכו בו, וכמו כן סיעת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.
*הכותב פירסם ב-1995 את הספר "בחירה ישירה" בהוצאת ביתן