זה שנים, בדיסקרטיות וברצינות גמורה, שהם טסים לערים רחוקות, משוחחים בטלפון סביב השעון, ועמלים על הפרטים הסופיים של הסכם השלום.
ראש המוסד יוסי כהן בטיסה לוושינגטון
היום, בעזרת ה', נראה את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שרי החוץ של האמירויות ובחריין לוחצים ידיים על רחבת הדשא של הבית הלבן, ומציינים ברשמיות את הסכם השלום - לצידו של המתווך הראשי, הנשיא דונלד טראמפ. היום הזה יהיה מרהיב, יום היסטורי, יום של רטוריקה גבוהה, דמויות חזקות וכותרות בוהקות בעיתון.
אבל הדרך לטקס הזה בבית הלבן נסללה על ידי אנשים מסוג אחר לגמרי, שתרמו ליצירת היום ההיסטורי הזה בדרך שונה. השליחים האלה - ג'ארד קושנר, דיוויד פרידמן, ואבי ("אברהם") ברקוביץ בצד האמריקני, ויוסי כהן, רון דרמר ומאיר בן שבת בצד הישראלי - הם האנשים השקטים של הדיפלומטיה. אם הטקס בבית הלבן יהיה היהלום שבכתר, הרי שהם עיצבו את הכתר עצמו.
היום, אם כן, הוא היום שבו עלינו לברך את שליחי הציבור האלו, את עבודתם הבלתי נלאית, ואת סירובם לנכס את ההישג לעצמם. מסירותם והדיסקרטיות שבה פעלו מעוררות השראה, במיוחד בזמנים שבהם יותר מדי בכירים בממשל חותרים תחת המנהיגים הנבחרים שאותם שירתו בעבר.
ברוכים תהיו, אדונים נכבדים, ותודה לכם! הרווחתם את מקומכם בהיסטוריה... למרות שמעולם לא ביקשתם אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו