"הסקופ שהיה בצד הלא נכון": הטעות של ברנע

לפני כ־30 שנה, לאחר שערפאת הגיע ליו"ש במסגרת הסכם אוסלו, הוא עבר מעיר לעיר במסע ניצחון, ובכנסים פומביים קרא לג'יהאד, מלחמת קודש, נגד ישראל.

הקלטתי רבים מנאומיו, תרגמתי אותם לעברית וניסיתי להביאם לידיעת הציבור, שרובו הלך שבי אחר חזון השלום שבהסכם אוסלו. אחד האנשים שאליהם פניתי היה נחום ברנע, אשר סירב לתת פרסום לחומר המקורי, הראשוני והחדשותי הזה. כשהפצרתי בו: "אבל זוהי האמת", הוא השיב: "אין אמת. כל ידיעה צריכה להיבחן לפי השאלה את מי היא משרתת, ואתה (כרמון) משרת את אויבי השלום".

אפיזודה מצערת זו לא הפריעה לו להעניק שבחים למכון המחקר "ממרי", שאותו הקמתי שנים אחדות אחר כך, ובראיון לגלובס ב־9.8.2006 אמר: "כרמון חי מתרומות של יהודים בעלי כוונות טובות, והוא עושה עבודה מבורכת. זוהי טכניקה יפה. הם אמינים. לא ממציאים כלום. חבל שהוא צודק לפעמים".

אבל במארס 2015, ימים אחדים לאחר שבני בגין טען שברנע שיקר באחד ממאמריו, והזכיר גם את הנימוק לסירובו לפרסם את קלטות הג'יהאד של ערפאת, החל ברנע לתקוף את מכון ממרי, ואותי אישית.

כך עשה גם השבוע, לאחר שגדי טאוב הציג אותו בעיתון "הארץ" כדוגמה לעיתונות מוטה פוליטית, וחזר על הסיפור שלי, על אודות סירובו של ברנע לפרסם את נאומי הג'יהאד ועל נימוקו.

בצר לו, לא שם ברנע לב לכך שבמאמרו האחרון לפני יומיים, וגם במאמרו מ־23.3.2015, הוא מאשר את עיקר דיווחי. "כן, סירבתי לכרמון", הוא כותב. זה לא דבר קטן. אחד מבכירי העיתונאים בישראל מודה שהגיע לידיו מידע שיכול היה לטלטל את ישראל, סקופ בעל חשיבות שאדם נתקל בו אולי פעם אחת בקריירה - ושהוא סירב לפרסם את הדברים. והיה לו גם הסבר, לא לגמרי משכנע: לדיווחים על פשעי ערפאת יש מקורות רציניים יותר. האם יש מקור חדשותי רציני יותר מקלטת של דברי ערפאת עצמו בנאום לעמו?

במאמרו השבוע הוא טען (בניגוד לדברי השבח שלו ב־2006) שבזמנו ביקשתי ממנו שידווח על קלטות ערפאת, כי כך אני משיג תורמים למכון ממרי. אבוי, זיכרונו של ברנע שוב בוגד בו: כאשר הפצרתי בו לפרסם את נאומי הג'יהאד של ערפאת - לא היה מכון ממרי קיים כלל. כל עיסוקי, הוא טוען, הוא "מילים, מילים, מילים", האשמה מוזרה מעטו של חתן פרס ישראל לעיתונות, כלומר - למילים.

ברנע מוסיף וטוען כי לאחר התקפתו עלי ב־2015, "נאלמתי דום". מה לעשות, גם כאן הוא לא מדייק. הגבתי אז מייד בראיון לדרור אידר ב"ישראל היום" בתאריך 24.3.2015, שבו חזרתי על דבר סירובו של ברנע לפרסם את נאומי הג'יהאד של ערפאת שהצעתי לו. סיפרתי גם כי בשיחת טלפון נרגזת איתי איים ברנע כי אם אנתק כפי שהזהרתיו - אצטרך לשמוע מעורכי הדין שלו. "אם יהיה צורך - אעמוד בזה", השבתי.

סגנונו הבוטה כלפיי אילץ אותי לנתק את השיחה, אך השיחה המובטחת מעורך הדין לא הגיעה. חזרתי על הסיפור בפודקאסט "שומר סף", שהקליט איתי באותם ימים גדי טאוב. חתן פרס ישראל היה יכול לבדוק, והיה מגלה שלא נאלמתי דום.

במאמרו האחרון בענייני הוא טוען כי הציע לי לשלוח את הקלטות של ערפאת לאהוד יערי. יפה עשה כשהזכיר את יערי, שהוא עיתונאי אמין, המדווח גם על דברים שאינם משרתים את השקפותיו הפוליטיות. צר לי על ברנע, שהוא, יש להודות, עיתונאי מוכשר. רק חבל שבהתנהגותו הוא מזכיר את מה שמספרים שש"י עגנון אמר פעם על פלוני: "הוא מוכשר מאוד; מוכשר גם למעשים רעים".