מאות המבקרים בכיכר החטופים ביום שלישי שעבר, לא יכלו לשער שביניהם מסיירים משלחת אורחים מאחת המדינות הנוקשות ביותר כלפי ישראל מסביב לגלובוס – פקיסטן. המדינה שמונה 223 מיליון איש כל כך עוינת את ישראל שבדרכונים של אזריחה מופיע הכיתוב, "תקף בכל מדינות העולם מלבד ישראל". אמנם לאורך השנים, בעיקר אחרי הסכמי אוסלו, ההתנתקות והסכמי אברהם, היו גישושים ופגישות.
ב-2020 נחשף ב"ישראל היום" ביקור של יועץ בכיר לראש ממשלת פקיסטן בארץ, לקראת תרגיל צבאי בינלאומי ששתי המדינות לקחו בו חלק. ועדיין, גם על הדרכונים של עשרת העיתונאים והחוקרים הפקיסטנים, בהן שתי נשים, שנחתו בישראל ביום שני שעבר, נאמר כי אינם תקפים לארצנו. ובכל זאת, חברי המשלחת נענו באומץ רב להזמנה של ארגון "שאראקה", העוסק זה כמה שנים בחיזוק הקשרים בין ישראל לבין מדינות דרום אסיה. כמובן שכאן בארץ הדרכונים שלהם לא הוחתמו, כדי שלא לסכן אותם. גם את פרסום הביקור שלהם דחינו עד לאחר שכולם שבו בשלום לביתם.
אם להודות על האמת, עד שפגשתי אני את המשלחת, אשר על הגעתה נמסר לי כשבוע קודם לכן, לא האמנתי שיבואו, בטח שלא ידברו עם עיתונאי ישראלי ובטח ובטח שלא יצטלמו בפנים ושם. אבל כל זה קרה. אף שפקיסטן, המדינה המוסלמית היחידה בעולם שמחזיקה בנשק גרעיני, נוקטת חרם נוקשה כלפי ישראל מאז קמו שתי המדינות, הקבוצה באה, בליווי של עיתונאי בנלגדשי שחי בארה"ב.
כעת, מששבו לביתם בשלום - אפשר לספר שהיו פה. לאורך שבוע שלם הם למדו על ההיסטוריה של ישראל והעם היהודי, ועברו את הסיור השמור לכל מי שמגיע לישראל לביקור לימודי בפעם הראשונה: קיבוץ כפר עזה, שדרות ואתר הנובה. יד ושם, הכנסת, הכותל המערבי והר הבית. וכמובן אתרים שונים בתל אביב, בהם כיכר החטופים, שם פגשתי את הקבוצה, אשר שניים מחבריה הסכימו להיחשף.
קווסאר עבאס, הוא עיתונאי שכותב ומופיע בשורה ארוכה של כלי תקשורת בינלאומיים ועורך את "אסלמאבד טלגרף", נחשף באופן מלא עם שם, תמונה וסרטון וידאו. כשאני שואל אם אינו חושש תשובתו היא "כעיתונאים אין לנו גבולות לחיפוש אחר מידע וחיפוש אחר האמת שאותם אנחנו מביאים מרחבי הגלובוס. כך שלא מדובר בישראל, אלא בכל העולם. והבקשה הזו לידע הביאה אותנו לכאן".
לא יכעסו עליך בפקיסטן כשיידעו שביקרת כאן?
עבאס: "ובכן, אני לא חושב שהאנשים יכעסו, כי זה רק שלי. זו החלטה שלי להגיע גם לישראל, ואני מאמין שלאנשים אין מה לעשות עם זה. הביקור הוא מאוד אינפורמטיבי, והכרנו (בו) גם את הצד הישראלי של הסיפור, כשלפני כן היה לנו את הצד הפלשתיני שלו. כאן שמענו גם את נקודת המבט של ישראל. ואני שמח שאני מסוגל לראות שחלק מהמדינות המוסלמיות, מנסות ליצור קשר גם עם ישראלים. ואם MBS יכול להביא את טראמפ ואת, אתה יודע, את פוטין מעבר לשולחן, אז אני חושב שחייבים להיות כמה מנהיגים מוסלמים שיביאו גם את הפלשתינים והישראלים מעבר לשולחן. אני חושב שרק הישראלים והפלשתינים יכולים להפוך את הסכסוך הזה לחברוּת. וזה משהו שלמדתי זמן קצר לאחר הנחיתה כאן. יכול להיות פתרון של שתי מדינות. אבל מה שאני חייב להתמקד הוא שרק הישראלים והפלשתינים יודעים להפסיק את הסכסוך הזה".
אתם באתם לפה באומץ מרשים. האם אני יכול ללכת עכשיו לפקיסטן כישראלי ולחזור בשלום?
עבאס: "למרבה הצער, פקיסטן וישראל, שתי מדינות שנוצרו על בסיס איזושהי אידיאולוגיה, אם המוסלמים מצאו את ארצם על בסיס האידיאולוגיה שלהם וזה המצב גם עם ישראל. אז זה באמת מצער ששתי המדינות לא יצרו קשרים דיפלומטיים עד כה, ואנחנו מאחלים שזה יקרה. אבל בהחלט, לפקיסטן יש כלל ברור מתי זה יוכל לקרות: אם יתקבל הפתרון של שתי מדינות, אז בהחלט יכולה להיות אפשרות. אבל רק הפלשתינים והישראלים יודעים איך לשים סוף לסכסוך הזה. הדבר היחיד שמונע מפקיסטן ליצור קשר דיפלומטי בין ישראל הוא העניין של פלשתין".
ממש במקביל להגעתה של המשלחת הפקיסטנית לישראל התחולל בארצם מעשה טרור גדול מימדים. המורדים הבלוצ'ים חטפו רכבת נוסעים ודרשו שחרור של עמיתיהם מבתי הכלא. בשעות שנפגשנו העימות עוד היה בשיאו.
אנחנו נמצאים בכיכר החטופים בתל אביב. כרגע יש עוד 59 ישראלים בשבי בעזה מהם כ- בחיים. מה אתה מרגיש לגבי זה?
עבאס: "זה כואב לכל בן אדם. היום, כשאני מדבר אליכם, יוצאים דיווחים מפקיסטן על כך שה-PLA, ארגון הטרור, לקח אנשים מרכבת, רכבת נוסעים, והם הפכו עשרות אנשים בני ערובה. וכפקיסטני, אני כואב, ואני יכול להרגיש את הכאב שלך וגם את הכאבים הפלשתינים. אני חושב שזה משהו שצריך לפתור, ורק, אדגיש רק, ישראל והפלשתינים יכולים לשים את הסכסוך הזה למנוחה, והם יכולים להביא שלום גם לכל העם הזה. ולשאלתך, אני מרגיש את הכאב של הפקיסטנים שנשמרו כבני ערובה גם על ידי צבא השחרור הפוליטי. אז זה משהו שהוא באמת כואב, בעוד אם אתה מדבר על בן הערובה הישראלי, בן הערובה הפלשתיני, בן הערובה הפקיסטני. אז זה כואב. זה שאני יכול להרגיש את הכאב שלך".
חבר נוסף במשלחת שהסכים להתראיין אך לא להצטלם הוא העיתונאי הבכיר, שביר חאן, לשעבר כתב של הוושינגטון פוסט בפקיסטן. אולי בגלל האנונימיות החלקית יכול היה לדבר בחופשיות יותר על קשרים אפשריים בעתיד בין ישראל ופקיסטן.
חאן מספר על ההתרשמות שלו מישראל ואומר כי "המדינה הזו, מאוד מסבירת פנים. אף אחד לא הרים את גבותיו אלינו. עד עכשיו, הסתובבתי אתמול בלילה. טיילתי בתל אביב, וישבתי בבית קפה, וזה היה כאילו אני גר בקראצ'י. אז זה היה, זה היה כל כך לא עוין כלפי".
מנקודת מבט פקיסטנית ישראל היא מדינה שנויה במחלוקת, אז מדוע החלטת לעשות את הצעד הזה ולבוא לכאן?
חאן: "אני עיתונאי. אני עושה את העבודה הזו ב-29 השנים האחרונות. אז אני יודע איך להיכנס סיפורים ולעשות סיפורים וזה דבר שאי אפשר לעשות מרחוק. קיבלתי הזדמנות ללכת בעצמי ולראות בעצמי מה האנשים חווים שם, ומה מלמדים אנשים לחשוב שהעולם המוסלמי עושה איתם. אני אוסף את כל המידע ואכתוב על כך בפלטפורמת החדשות הדיגיטלית שלי. ואולי גם וידאו שבו אראה לעולם שהאנשים סובלים שם כמו גם אנחנו סובלים בפקיסטן".
האם זה לא מסוכן עבורך, כאזרח פקיסטני, לומר שהיית בישראל?
חאן: "זה משהו שקשה לדעת. אבל זו האומנות שעיתונאי יכול לדעת איך לספר את הסיפור. ואני אנסה לאזן את זה, לתאר את כל הזוויות, מה שאאסוף מכאן".
יש סיכוי לקשרים רשמיים בעתיד בין ישראל ופקיסטן?
חאן: "לפקידים בכירים במדינה שלי יש להם איזו פינה רכה גם לישראל. הם רוצים נורמליזציה. אבל הבעיה העיקרית היא האסלאמיסטים (הקיצונים), והם אמנם מעטים מאוד במספרם, אבל הם מאוד קולניים, מאיימים, ואפילו להרוג אנשים. אבל אני מניח שבעוד 10 שנים, 20 שנה, או אולי לפני כן, המצב יהיה נורמלי. בפרט, אם סעודיה תחתום על הסכם עם ישראל בעתיד, בעוד שנתיים, שלוש שנים, אני בהחלט יכול להראות שפקיסטן תלך בעקבותיה".
כאמור, ארגון שאראקה שפועל לחיזוק הקשרים של ישראל עם אסיה יזם וארגן את המשלחת. דן פפרמן, אחד משני יושבי הראש של הארגון אמר כי "אנו נרגשים להביא עוד משלחת של עיתונאים בכירים, אקדמאים ומנהיגי חברה אזרחית בולטים מפקיסטן לישראל, וזאת כחלק מהתוכנית שלנו לאנטישמיות ולחינוך לשואה. יוזמה זו היא חלק מאג'נדה רחבה יותר לקידום דיפלומטיה בין אנשים ולטפח שלום בין ישראל והעולם הערבי והמוסלמי".
שותפו, עמית דרעי, ומי שייסד את הארגון הוסיף כי "שראקה התחיל מתוך החזון של הסכמי אברהם. מאז, קידמנו דיאלוג ברחבי האזור, וטיפחנו שיחות משמעותיות על שלום ויחסים בין פקיסטן וישראל דרך חילופי משלחות כאלה. ראינו עניין גובר בהבנת נקודות המבט של מישראל, ולכן הבאנו משלחות מפקיסטן למספר מדינות, ביניהן פולין וגרמניה, במסגרת תכניות החינוך על השואה ונגד האנטישמיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו