אין הרבה מילים רציניות שאפשר לכתוב על הדו"ח המומצא שהנפיק אתמול (רביעי) האו"ם ומאשים את ישראל במעשי ג'נוסייד, שימוש באלימות מינית ופגיעה בהתרבות של הפלסטינים בעזה.
בכל זאת, עברו כמה מאות בשנים מאז עלילות הדם שהושמעו נגד יהודים בימי הביניים, ההשכלה שינתה את פני העולם כולו והנה בפינה אחת קטנה בלב ניו יורק נשמרו ממש כמו במוזיאון אותן יכולות המצאה פנטסטיות בכל הקשור לעם היהודי. בכל זאת, אין מה להתפלא כאשר מדובר באותה אנטישמיות מזוקקת. מי שהאמין לפני 500 שנה שיהודים שוחטים תינוקות ומדמם מכינים מצות, מאמין בקלות גם בשנות ה-2000 של הבינה המלאכותית וההייטק שיהודים מפציצים במכוון מרפאות לפוריות בעזה.
לא נעשה הנחות לכל אותם מומחים החתומים על הדוח המהולל. שכן נראה שתחום מומחיותם הוא בעולמות הפנטזיה והמדע הבדיוני. נמנה כאן רק את חלק מה"ממצאים": ההשמדה הישראלית את הפלשתינים דרך פגיעה ביכולת הפוריות של הפלשתינים, התקפה מכוונת על מרפאות מין ופוריות, הרעבה ופגיעה בפוריות, שימוש סיסטמטי של ישראל באלימות מינית ואלימות מבוססת מגדר, הטרדה מינית וביוש פומבי של נשים פלשתיניות, הסרטה וצילום של אלימות מינית נגד גברים ונערים בעת מעצר, אלימות מינית בזמן מבצעים קרקעיים, כולל במחסומים ופינויים ועוד ועוד ועוד כמיטב יד הדימיון השורה.
בפרק אחד, אגב, מתוארת ברצינות גמורה ה"ביוש" של חיילי צה"ל את הנשים והפלסטיניות ומיניותן משום שהצטלמו בבגדים תחתונים - מה שנקרא "ג'נוסייד" נוסח ויקטוריה סיקרטס. או בפרק אחר כיצד ישראל בכוונת מכוון פגעה במרפאות פוריות בתקיפותיה ברצועה, מה שאפשר אולי היה לקחת ברצינות אם לא היינו זוכרים את הפרק הזה מהמבצע המוגבל ברצועה בשומר החומות. עדויות הפלסטינים, אגב, נגבות בכל הפרקים במלוא הרצינות וכיאה לעבודת מחקר עמוקה אומתו לאחר מכן עם עדויות ישראליות או בחקירות נגד, או שלא? אל תישארו במתח. כל רעיון וכל בדיה נאספו בקפדנות יתרה ולעזאזל החלק הזה שנקרא "בדיקת עובדות".
עד כמה הבדיחה העצובה הזו עגומה עבור העם היהודי בפרט? כל זה קורה במוסדות הבינלאומיים שהוקמו לאחר השואה כדי להבטיח ש"לעולם לא עוד". דווקא באו"ם, פעם אחר פעם אותם מומחים אוספים באדיקות כל האשמה נגד ישראל ביד אחת וביד השנייה או בעצם בשתי עיניים עצומות היטב מתעלמים מעדויות האונס הקשות, האלימות המינית, שריפת התינוקות, התעללות בילדים, חטיפת תינוקות לשבי והתעללות בגופותיהם, כל זה לא זוכה לדו"ח ולא לגינויים חריפים, לא לכינוס מיוחד ולא לעשרות עמודים מתוארכים. כי אותם כללים של ימי הביניים וב1933 חלים גם היום: כשמדובר ביהודים - לעזאזל העובדות.
בהצגה הזאת אנחנו משתתפים מבחירה. ישראל שותפה באו"ם, כי החלופה היא להוציא אותה מקרב משפחת העמים - דבר ששונאינו היו שמחים לראות. החלופה בה בחרנו, ואנו בוחרים עדיין, היא להיות שותפים ועדיין לזעוק נגד העוולות החוזרות. הדבר היחיד שאפשר לנו בעת הזו היא לא להיות מופתעים כל פעם מחדש.
בשנות ה-50 בן גוריון ייסד את היחס הנכון של מדינת היהודים למוסד: "או"ם-שמום". ועליו הוסיפה גולדה את האמרה האלמותית: "לא משנה מה יאמרו הגויים, משנה מה יעשו היהודים". וב-1997 כשהתקבלה באו"ם החלטת גינוי לישראל על הקמת שכונת הר חומה במזרח ירושלים, ממנה אני כותבת את שורות אלה, הגיב ראש הממשלה (גם דאז) בנימין נתניהו באומרו: "אם זה מה שיש לאו"ם לעשות, אז הוא באמת שמום". גם היום - אלף פעמים שמום עליהם.
