העובדה שמרקו רוביו, מזכיר המדינה החדש בממשל טראמפ, עשה פולו-אפ להכרזות טראמפ לגבי העברת אוכלוסייה מעזה לשאר העולם, אומרת שיש איזה מטען של רצינות מאחורי התכנית. רוביו כבר נתן את המיתוג בצורת סיסמא קליטה: Make Gaza beautiful again.

"נדאג שמשהו באמת מרהיב יתבצע", אמר בהמשך לתכנית הגדולה שיש בכוחה לסיים את העימות הישראלי-פלשתיני. בשנה האחרונה היו בישראל שדיברו על תכניות שמשתלבות בחזון טראמפ מצד אחד וכן בתכניות הגשר היבשתי הארוך מהמזרח, דרך נסיכויות המפרץ וערב הסעודית לים התיכון.

אם נמל היעד נמצא בשטח ישראל, העורף הלוגיסטי של המטענים שיובלו לחוף הים התיכון יכול להיות בצפון רצועת עזה, במובן הרחב של ההגדרה הגיאוגרפית הזאת.

אבל ההפתעה היא, שהמופע המשותף של נתניהו וטראמפ בין שלישי לרביעי שימש במה להצגה נוספת של הרעיון הזה. סימן שהאמריקנים מגדילים את סכום ההימור בנושא. תהיה בעיה לשכנע את דניאלה וויס שעזה לא תהפוך ליעד של התיישבות יהודית. הרעיון של המתיישבים מהמימין שרואה בטראמפ את מנהיגו ולא את ראש ממשלת ישראל, הוא שוב להציג את נתניהו כ"שמאלן רופס".

אבל כל הרעיונות המדיניים והצבאיים היצירתיים דוחפים את השיח הישראלי חזרה לפינה הפוליטית המפלגתית והאובר-אמוציונלית. מוטב להרגיע בנושא העברת האוכלוסיה ולהתרכז בשינוי המהותי שמתרחש בוושינגטון ושאותו ישראל בהנהגת נתניהו יכולה להכניס לקופסא.

"זה כסף בבנק"

זה כסף בבנק: כפי שנכתב במאמר בוול סטריט ג'ורנל. הנשיא טראמפ וצוותו מציגים תפיסה אסטרטגית חדשה לארצות הברית בעולם. ארה"ב לא תניח סוליות נעליים גבוהות במלחמות שמעבר לים, אבל היא כן תחזק את בעלות בריתה ותתמוך בהן במלחמות שנועדו להגנתן.

זה אומר שבהקשר הישראלי ישראל מקבלת תוספת משמעותית של ציוד, נשק ותחמושת לצרכיה. והיא תקבל בנוסף לסיוע החומרי גם את ההגנה הדרושה בזירה המדינית והדיפלומטית.

זהו מהפך היסטורי לקו הכללי הנקוט בידי האמריקנים כלפי ישראל מאז מלחמת ההתשה שהסתיימה בקיץ 1970 והיוותה פתיח לדחיפת מצרים וסוריה לתקוף במלחמת יום הכיפורים. המדיניות הזאת כפתה על ישראל פסיביות מגננתית והבלגה על הפרות קשות של הפסקת האש. בכל מלחמה שבאה עלינו לרעה מאז 1970.

מעצמה ללא מתחרים במזה"ת

ההבלגה וההכלה לא נולדה לאחר ההתנתקות או אחרי אוסלו, היא נולדה כאשר ישראל נכפתה (במידה מסוימת לרצונה) שלא להגיב על הזזת טילים או על פגיעות קשות אחרות. את האקטיביזם היא שמרה נגד הטרור. הפסיביות הכפויה קיבלה חיזוק מאז עלייתו של אובמה לפני 16 שנים. היא התבטאה בניתוק צינור האספקה, באמברגו חלקי, בסנקציות. האמריקנים גם בימי ביידן שפכו לישראל סוכר למנוע.

טראמפ הופך את המדיניות וישראל תקבל עידוד ותמיכה לביצוע שלב ב'. שלב ב' של השמדת חמאס. בנוסף, נראה שישראל לא נדרשת לשלם במטבע דיפלומטי או התיישבותי ביהודה ושומרון כדי לזכות בהסכם נורמליזציה עם ערב הסעודית. טראמפ כנראה מעריך את אישיותו החזקה של ראש הממשלה, שגם הוביל את ישראל למעמד של מעצמה ללא מתחרים במזרח התיכון, וגם מצליח לשרוד מול מתקפה בלתי פוסקת של הדיפ-סטייט.