המשימות הדחופות מול ארה"ב: ההזדמנויות והאתגרים של ישראל בממשל החדש של טראמפ

הניצחון של טראמפ בבחירות לנשיאות היה מהדהד: אזרחי ארה"ב הצביעו נגד תרבות ה־Woke הקיצונית שהובילה לחוסר יציבות ולתחושת ניכור, ובחרו באפשרות שנראתה בעיניהם כהגיונית ושפויה יותר. הניצחון הזה מזמן לישראל שלל הזדמנויות, לצד לא מעט אתגרים.

טראמפ, לשמחתנו, מוקף בחובבי ציון מובהקים - החל מצוות יועציו הקרוב, דרך הנהגת המפלגה הרפובליקנית ועד הבייס הפוליטי שלו ועשרות מיליוני האוונגליסטים, שתמיכתם האיתנה בישראל נובעת מאמונתם הדתית. עם זאת, חשוב לזכור: טראמפ, כמו כל מנהיג אמיתי, ממקד את מדיניותו קודם כל באינטרסים של מדינתו שלו, ארה"ב, ורק לאחר מכן דואג לבעלות הברית. לכן, ניצול ההזדמנויות העומדות לפתחנו וצליחת האתגרים הללו מול הממשל החדש הם משימה לאומית קריטית באחריותה של ממשלת ישראל.

לשאוף לשדרוג משמעותי

בשבוע הראשון לכניסתו לתפקיד, ישראל צריכה לפעול במהירות להסרת ההגבלות על יבוא שבבי AI. ההגבלות הללו, שהוטלו בשלהי תקופת ממשל ביידן, מציבות את ישראל ברשימת המדינות שחלים עליהן קשיים רגולטוריים בכל הקשור ליבוא טכנולוגיה מתקדמת מארה"ב.

לעומת זאת, מדינות כמו קנדה, בריטניה, גרמניה וצרפת נהנות משוק פתוח ומלא. תחום ה־AI הוא לא רק מנוע צמיחה כלכלי, אלא גם מפתח לשליטה עולמית בתחומי ביטחון, בריאות וטכנולוגיה מתקדמת. בעולם שבו טכנולוגיה היא כוח, אסור שישראל תישאר מחוץ למגרש. בדיוק כפי שההגבלות האמריקניות חיסלו את תעשיית הסייבר ההתקפי בישראל - נשק אסטרטגי מהמעלה הראשונה - ההגבלות על יבוא שבבי AI מאיימות על מעמדה של ישראל כמעצמת טכנולוגיה עולמית.

ישראל צריכה לשאוף לשדרוג משמעותי בשיתוף הפעולה הביטחוני עם ארה"ב. היעד צריך להיות שאפתני - להגיע למודל של שותפות מלאה, כמו זה שקיים בין ארה"ב לקנדה. שותפות כזו כוללת הסרת הגבלות יצוא טכנולוגי, עם דגש מיוחד על תחום הסייבר ההתקפי. ההסכם הנוכחי (MOU), שנחתם בכהונת אובמה ומסדיר את היקף הסיוע הביטחוני, צפוי להסתיים ב־2028. חייבים לדאוג שההסכם יחודש. בהסכם החדש ישראל חייבת להבטיח את המשך שיתוף הפעולה הביטחוני והטכנולוגי ואת המשך הסיוע הכספי, שנחוצים לנו לשימור העליונות האסטרטגית באזור.

היהלום שבכתר: עצירת תוכנית הגרעין האיראנית. לעולם לא תהיה הזדמנות טובה יותר לפעול נגד מתקני הגרעין של האויבת הגדולה ביותר שלנו. מערכות ההגנה האווירית של איראן נפגעו, והמערכות בסוריה, שהיו חלק מהמעטפת שלה, הושמדו לחלוטין. עם זאת, הזמן אוזל - איראן כבר מחזיקה בכמות אורניום מועשר שמספיקה לייצור כמה פצצות גרעין, והיא מתקדמת במקביל בפיתוח מערכות ההנשקה הנדרשות.

הסכנה הגדולה היא שוושינגטון של טראמפ תנסה להשיג עוד הסכם עם טהרן, שפירושו גרירת זמן ורגליים. התפקיד של ראש ממשלת ישראל הוא לשכנע את טראמפ לאפשר תקיפה ואף להוביל אותה. הבעיה האיראנית היא בעיה לא רק של מדינת ישראל, זו בעיה עולמית. גרעין איראני יוביל למרוץ התגרענות במזרח התיכון כולו.

בחירות תחילה

נתניהו כשל בתפקידו העיקרי במלחמה מול חמאס, לשכנע את הממשל האמריקני שהסיוע ההומניטרי הנרחב רק מאריך את המלחמה וגורם ליותר הרוגים משני הצדדים. במקביל, הוא לא הצליח לתרגם את הקשרים ההדוקים שלו עם וושינגטון לתוצאות מעשיות. גם בנושא איראן וגם בזירה הבינלאומית הרחבה יותר, מדיניותו לא סיפקה את המענה הנדרש. נקווה שלא ייכשל במשימה הזו - עד שיוחלף בבחירות.

בית הדין הבינלאומי בהאג זה עוד נושא כבד שראוי שיטופל בצורה אפקטיבית. הסנקציות הקיימות כיום לא יעילות מספיק, ארה"ב צריכה להטיל סנקציות על חשבונות הבנק של בית הדין עצמו, על שופטיו ועובדיו, כך שהארגון יחדל מלתפקד כל עוד מתנהלת חקירה נגד ישראל. בית הדין לא יוכל לשלם לעובדיו אם יוטלו סנקציות על הארגון עצמו.

ממשל טראמפ צריך להסיר את הסנקציות שהטיל ממשל ביידן על מתיישבים וארגונים ביהודה ושומרון. מדובר היה בצעד קיצוני ולא הוגן, שמנוגד לערכים המוצהרים של חירות, יזמות ושוק חופשי - ערכים שעליהם מתבססת ארה"ב.

הסנקציות הללו יצרו אפליה כלפי עסקים ואנשים פרטיים רק בשל מיקומם הגיאוגרפי, בעוד הן מתעלמות לחלוטין מהמורכבות הפוליטית וההיסטורית של האזור. מחיקת החרפה הזו תהיה לא רק תיקון עוול מוסרי, אלא גם מסר חד־משמעי לעולם: ארה"ב עומדת לצידה של ישראל במאבק על זכויותיה ההיסטוריות ובחיזוק ריבונותה. צעד זה גם יחזק את הכלכלה הישראלית ואת עמידת האזור כולו בפני לחצים חיצוניים.

סעודיה או ריבונות

ריבונות על שטחי C היא יעד ערכי ועקרוני, אך טראמפ כבר אמר בקולו שממשלו יתמקד בהרחבת הסכמי אברהם; וכידוע, הסכם עם סעודיה סותר החלת ריבונות.

הסכמי אברהם לא רק ביססו את מעמדה של ישראל באזור, אלא גם פתחו שערים לשיתופי פעולה חסרי תקדים בתחומי הביטחון, האנרגיה והמסחר. כאן המשימה המרכזית של ראש הממשלה היא להצליח לחתום על הסכמי נורמליזציה מבלי להתחייב להקמת מדינה פלשתינית, דבר שכיום רוב הציבור הישראלי מבין שאיננו בא בחשבון.

ממשלה אחרת

כאמור, שלל הזדמנויות ומשימות לאומיות קריטיות עומדות לפתחה של מדינת ישראל, אלא שהממשלה הנוכחית היא לא זו שתפעל בנוגע למימושן. אין לה יכולת שכזו - נזכיר, נתניהו וממשלתו כשלו בשכנוע ממשל ביידן להימנע מסיוע הומניטרי נרחב שרק האריך את המלחמה, הם כשלו בשכנוע טראמפ לטייב את העסקה, ואין סיבה להניח שהם יצליחו במשימות הבאות.

אבל בעיקר, לבטח עם סיומה של המלחמה, אין לה תוקף ציבורי לעשות זאת. הממשלה הזו צריכה להחזיר את המנדט לעם ולבקש את אמונו שוב בבחירות חדשות, לפני שתפעל שוב בשמו - מול ממשל טראמפ, ובכלל.