החלטות האו"ם והממשלה הנוגעות לביטחון נשים וילדים באזורי סכסוך - לא יושמו. התרעות ארגוני החברה האזרחית בנושא זכו להתעלמות. חוסר היערכות לפגיעה נרחבת באוכלוסייה אזרחית שכוללת פשעי מלחמה, פגיעה בזכויות הקורבנות ונטישת נפגעות ונפגעים של פשעי האלימות המינית בשבי חמאס עד היום - אלה רק חלק מהכשלים שעליהם מצביעות מחברות הדוח מטעם שדולת הנשים וקולקטיב תיעוד ומחקר נשים ומלחמה, שיוגש לממשלה.
"אנחנו יותר משנה לתוך האירוע, ואף אחד לא יכול להבטיח לנו שאם זה קורה שוב, המדינה תתנהל אחרת", אומרת טל הוכמן, מנכ"לית שדולת הנשים. "לא היינו ערוכים, והביקורת על המניעה חשובה מאוד, אבל עכשיו אנחנו בסיטואציה שממנה אפשר רק להתקדם, והשאלה היא איך אנחנו לומדים מהטעויות. הציבור לא מקבל תשובות, לאזרחים ולאזרחיות שחיים לאורך הגבולות אין שום הבטחה שהמדינה תדע להתמודד עם אסון דומה, אם חלילה יתרחש שוב".
מטרת הדוח "ניתוח פעולות מדינת ישראל בהיערכות ובהתמודדות עם האלימות המינית במתקפת 7 באוקטובר והמלצות מדיניות", שיוגש השבוע למשרד ראש הממשלה ולמשרדי הביטחון, החוץ, המשפטים, לביטוח לאומי ולפרקליטות, היא "למלא חלל שזיהינו. אנחנו מצביעות על סדרה של כשלים שנובעים בראש ובראשונה מהיעדר ידע ויכולת מקצועית בתוך מנגנונים ממשלתיים ומדינתיים", אומרת ד"ר שרי אהרוני, ממחברות הדוח.
"יש השלכות חמורות"
"אנחנו מציעות ניתוח כללי שבעצם רואה את 7 באוקטובר כנקודה דרמטית של אלימות מאוד קשה, שמלמדת אותנו על מגמות עמוקות של התעלמות וחוסר עניין בביטחון של נשים, וגם חוסר הבנה של התפקיד של המדינה בשמירה ובהגנה על החיים של אזרחיות ואזרחים. אנחנו מדברות במונחים של הפקרה", אומרת אהרוני.
ואילו שירה ברביבאי־שחם, חוקרת ביטחון לאומי, מדגישה כי הדוח מכוון להמלצות מדיניות. "זאת לא ועדת חקירה. הדוח פועל בתוך הקשר של ביטחון לאזרחים ולאזרחיות - כי אלימות מינית בסכסוכים היא בעיה של ביטחון. זו לא בעיה של נשים או של פמיניזם ולא של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. אלה המלצות למען העלאתה של רמת הביטחון. תפיסת ביטחון שלא רואה היבטים של סכנות לנשים היא תפיסת ביטחון חסרה".
מניתוח ומחקר של כלל המידע על ידי שדולת הנשים וקולקטיב נשים במלחמה עולה תמונה ברורה של פגיעות מיניות קשות שבוצעו במהלך מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר ובשבי.
"זאת טראומה קולקטיבית שתישאר פה לעשרות שנים, והיא לא מטופלת", אומרת ברביבאי־שחם. "אנחנו רואים את ההשלכות החמורות שיש לטראומה כזאת כשהיא לא מטופלת, למשל ביוגוסלביה, שהם כבר דור וחצי אחרי. יש השלכות של העברה בין־דורית, השפעה על האלימות במשפחה, ובכלל בחברה - זה מקום שבמדינה מתוקנת אנחנו לא רוצים להיות בו".
לדבריה, האלימות המינית במהלך הפלישה האינטנסיבית היא תרחיש איום שהתממש, כמו תרחיש הכטב"מים וירי הרקטות מתימן. זה רכיב צבאי במתקפה. "כשאני מסתכלת על ההשראה של חמאס מארגונים דומים לו בעולם - אפשר היה לצפות את זה, או לחשוב על זה. הרבה אנשים אומרים - לא היה אפשר לדמיין תרחיש כזה, ואנחנו אומרות - ראינו את זה באוקראינה ובמדינות אחרות. ראינו את התוכנית לכיבוש הגליל של חיזבאללה שפורסמה כבר ב־2010. מה אנחנו מדמיינים שיקרה? כיבוש נקי? לכן, לשאלה אם יכולנו להיערך, התשובה היא 'כן'. בדוח אנחנו מראות שרוב האלימות המינית שמתבצעת בעשור האחרון בעולם, נעשית על ידי ארגונים תת־מדינתיים, ארגוני טרור, מיליציות. ברוב המקרים אלה ארגוני טרור אסלאמיים סוניים - כלומר, ארגונים שנופלים לתבנית של חמאס", אומרת ברביבאי־שחם.
הוכמן מוסיפה: "משחר ההיסטוריה אלימות מינית היתה חלק ממלחמה - והיום היא הפכה להיות חלק מההתמודדות שלנו. אנחנו מצפות לשבת עם נציגי הממשלה ולראות איך מתמודדים עם זה, עם הפנים קדימה. הייחודיות של הדוח היא הביקורת על המדינה ועל מוסדותיה, שלא עשו את העבודה שלהם, ועדיין אף אחד לא נתן את הדעת על כך. אנחנו יותר משנה אחרי האירוע ואף אחד לא לוקח אחריות ואומר - מעכשיו זה יהיה אחרת. זה כתב אישום למדינה שממשיכה להתעלם מהדבר הכי נורא שקרה לנו, לא מטפלת בזה ולא מייצרת אלטרנטיבה לעתיד".
בין היתר, מחברות הדוח מדגישות כי עד היום אין בנמצא גרסה רשמית של ממשלת ישראל, הפתוחה ושקופה לציבור הרחב, למשפחות השכולות או לשורדות ולשורדים, שכוללת תחקיר ומידע מסודר על פשעי המלחמה ועל האלימות המינית במתקפה.
"לטובת הון פוליטי"
לדבריהן, כשהשר לביטחון לאומי, למשל, אומר בשיחה עם שורדת שבי כי הוא "לא מוכן לשחרר אלף סינווארים שיאנסו אלפי בנות ישראל, כשבפועל אין העמדה לדין, כשאף אחד לא מספר לקורבנות ולמשפחות איך מתנהל התיק שלהן. זה לצאת בהצהרות ולא לעשות בפועל את הדבר עצמו", אומרת הוכמן.
ברביבאי־שחם מוסיפה: "השר מדבר לטובת הון פוליטי, אבל מה משטרת ישראל שתחתיו עושה? אם אנסו ופגעו בכל כך הרבה, בואו נראה העמדה לדין. יש פה מסגור בתוך הון פוליטי, אבל לא בתוך עשייה משמעותית. המסגור של 'אני משלם מחיר של מי שנאנסת עכשיו בשביל אלה שלא ייאנסו בעתיד', להגיד 'אני מקריב 100 אזרחים עבור 10,000 של מחר' - זאת לא אסטרטגיה ביטחונית. 100 אזרחים חטופים זה אתגר ביטחוני שיש לו אלמנטים מדיניים לצד צבאיים - אבל להמשיך לדברר את זה מעל במות הכנסת בלי לעשות משהו משמעותי, זאת אמירה שמעידה על היעדר יכולת לבנות תוכנית להתמודדות עם אתגרים ביטחוניים".
נטישת החטופים
עוד מציינת מנכ"לית השדולה כי "לא היתה אחריות מדינתית של איסוף הראיות, גורמים שעסקו בפינוי ובהצלה לא עשו זאת עם דרקטיבה מדינית. גם לאחר מכן לא היה כל איסוף ראיות. הדבר הכי חשוב היה לשחרר גופות לקבורה כמה שיותר מהר. לא היתה היערכות, לא היה פרוטוקול, וגם עכשיו - אין פרוטוקול. זאת לא חקירה של מדינת ישראל, זו חקירה של אנשים שעברו את הדברים הכי קשים בחיים שלהם, ומגיע להם לקבל תשובות".
הכשל האחרון מדבר על נטישת החטופים. "בשבי חמאס יש כיום חטופות וחטופים שממשיכים להיות חשופים לאלימות בכלל ולאלימות מגדרית ומינית בפרט", נכתב בדוח. על כן ההמלצה האקוטית מדברת על חתירה של מדינת ישראל לשחרור כל החטופות והחטופים.
בחודש אפריל האחרון הנחה ראש המל"ל, צחי הנגבי, להקים "צוות לאומי לנושא אלימות מגדרית בעקבות אירועי 7 באוקטובר", לצורך תכלול הנושא בראייה רחבה. צוות זה מאגד נציגות ממשרדי הממשלה השונים ומזרועות הביטחון, ומתמקד בפעולה בממדים המדיני והבינלאומי, מול גופי או"ם וארגוני זכויות אדם.
מפרקליטות המדינה נמסר: "התבצעה וממשיכה להתבצע חקירה יסודית של כלל אירועי 7 באוקטובר, ובירור חלקם של כל אחד ואחד מהנחקרים. מעבר לכך, בשלב זה לא נוכל לפרט את הפרטים והממצאים של החקירות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו