נפילת אסד: על ארה"ב למנוע התבססות איראנית בסוריה - ולדרוש דין וחשבון מארדואן

לא במקרה יצאו המיליציות של ארדואן לכבוש את סוריה "בין השמשות" של הממשלים האמריקנים המתחלפים. בכירים בישראל משוכנעים שהנחת העבודה של הנשיא הטורקי ארדואן הייתה שג'ו ביידן, לא ירצה ודונלד טראמפ לא יוכל להתערב בנעשה.

ואכן, הסולטן ארדואן והארגונים שחימש, קיבלו גם את זה וגם את זה. ממשל ביידן פרסם הודעה צפויה לפיה הוא "עוקב מקרוב אחר ההתרחשויות". בהמשך שוגר תת מזכיר המדינה לירדן במטרה "לדון בחשיבות ההגנה על אזרחים ובני קבוצות מיעוט, ובצורך בפתרון מדיני בהנהגת סוריה". כלומר אוויר חם מממשל כושל גם כך.

טראמפ, שעדיין לא בתפקיד ונאמן לגישתו 'לא אמריקה, לא מעניין', כתב כי "לארצות הברית לא אמור להיות שום קשר לזה". הוא למעשה הביע תקווה שפוטין יפתור את הבעיה, כך שאמריקה כרגע יושבת על הגדר. אמנם מאחורי הקלעים כן ננקטו מספר פעולות והועברו מסרים, גם בדחיפתה של ישראל בנוגע להתפתחויות הדרמטיות. ואולם לפי שעה, בגדול, אמריקה לא מתערבת.

את הפסיביות האמריקנית הזו ישראל תצטרך לשנות. לא רק לטובתה שלה אלא בראש ובראשונה לטובת אינטרסים אמריקניים. האינסטינקט האמריקני לא להתערב במלחמות במזרח התיכון מובן לגמרי. ואולם, בעולם בכלל ובאזורנו בפרט, אין ואקום. אם אמריקה לא תשפיע על הנעשה בסוריה, יריבותיה - בראשן סין ואיראן – ינסו מהר מאוד לעשות זאת.

איראן כבר הודיעה אתמול (ראשון) שהיא מעוניינת לעבוד עם כל גורם במשטר הסורי החדש. אם ארה"ב לא תטיל על כך וטו, אזי סוריה תשוב להיות תחנת מעבר איראנית, בואכה לבנון. בכל הנוגע לישראל, כבר ראינו ששיעים וסונים, חרף השנאה ההדדית, מוכנים לשתף פעולה.

לחילופין - ואולי במקביל - כוחות הג'יהאד העולמי שהנחיתו על אדמת אמריקה את ההתקפה הקשה ביותר בהיסטוריה שלה, ישלטו בטריטוריה עצומה וחשובה בלבנט. לא חכם מבחינת וושינגטון, של הממשל הנוכחי או זה שאחריו, לאפשר זאת.

יתרה מכך, קריסת בן בריתה של איראן בדמשק, כהמשך ישיר לגדיעת זרועות התמנון בעזה ובלבנון, פותחת הזדמנות גיאו אסטרטגית מושלמת לטראמפ לבסס שליטה באזור חשוב בעולם. כשאיראן על הבנקט, רוסיה בהלם וסין לא בדיוק יודעת מה לעשות, לארה"ב יש את כל המנופים להפוך את סוריה החדשה, לאזור השפעה.

היא איננה חייבת בשום אופן לשלוח חיילים. אבל היא כן יכולה להבהיר לפטרון המורדים, קרי ארדואן, מה היא מצפה שיקרה ושלא יקרה בשטח. למשל, שפגיעה בכורדים שהיו נאמנים למערב, נלחמו בדאעש ועמדו נגד איראן, היא קו אדום מבחינתם. ארדואן בסופו של דבר, חבר בברית נאט"ו, שוכן על סיפה של אירופה, ומחובר בטבורו למערב. בניגוד לאסד, שהיה מושקע כולו בציר הרשע, הנשיא הטורקי האנטישמי חייב דין וחשבון לוושינגטון.

האינטרס העולמי הוא שסוריה תחדל להיות חלק מציר הרשע, ובמקום זאת תהפוך למדינה שמקדמת את אוכלוסייתה ואת אזרחיה. ארה"ב, כמעצמה ששואפת לעשות טוב בעולם, יכולה לעשות הרבה כדי שכך יקרה. את אחד המתווים על האופן שבו צריכה סוריה להתנהל שרטט כבר לפני עשור שר החוץ כיום, גדעון סער.

במאמר משותף עם אל"מ במילואים פרופ' גבי סיבוני, הציעו השניים לחלק את סוריה למחוזות בהתאם למבנה הדמוגרפי שלה. "הרוב הסוני ישלוט ברוב שטחה של סוריה. לצד זה, יינתנו ערובות בינלאומיות ואזוריות לביטחונן של קהילות המעוטים... העלאווים – במערב ברצועת החוף; הדרוזים בעיקר בהר הדרוזים, שמצפון לירדן; והכורדים – בצפון, בגבול טורקיה. המתווה להסדר בסוריה צריך להתבסס על הבטחת קיומן של קהילות אלה בישויות מדינתיות משלהן. אימוץ המתווה יהווה מנוף להתמודדות עם 'המדינה האסלאמית' וארגונים אסלאמיים רדיקליים אחרים".

אולי צריך להכניס עדכונים בהצעה לנוכח השינויים וההתפתחויות, אך ההיגיון המסדר שלה עודנו בתוקף. האינטרס העולמי הוא יציבות ושלום פנימיים בסוריה. היחידה שיכולה להבטיח אותם היא ארה"ב.