נפילת משטרו של בשאר אסד בסוריה מסמנת נקודת מפנה היסטורית שעשויה לכתוב מחדש את מפת היחסים הגיאופוליטיים במזרח התיכון. במחקר מעמיק ומרתק, חושף .ד"ר מיכאל ברק, חוקר בכיר במכון למדיניות נגד טרור, את המורכבות העמוקה והרב-ממדית של המהפכה הסורית ומשמעויותיה האסטרטגיות עבור ישראל.
המציאות הגיאופוליטית החדשה טומנת בחובה הן הזדמנויות מרגשות והן סיכונים משמעותיים. בטווח הקרוב והבינוני, המומחים מצביעים על שורה של יתרונות אסטרטגיים שעשויים להיטיב עם ישראל: החלשה דרמטית של הציר האיראני, צמצום משמעותי של נתיבי הברחות סמים ונשק, וניתוק התמיכה במיליציות השיעיות שפעלו כנגד האינטרסים הישראליים באזור.
במרכז התמונה המורכבת ניצבת דמותו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני, מנהיג ארגון המורדים "הייאת תחריר א-שאם", שהפך לדמות מפתח בעיצוב העתיד הפוליטי של סוריה. אל-ג'ולאני, שעבר סדרה של מהפכים אידיאולוגיים מרשימים, מציג כיום תדמית מתונה יותר, אך עדיין מעורר סימני שאלה מהותיים באשר לכוונותיו האמיתיות ולאופי המשטר העתידי שיקים.
מספר תרחישים אפשריים עומדים על הפרק, כל אחד עם השלכות אסטרטגיות שונות: החל מהקמת משטר אסלאמיסטי מתון, דרך פירוק סוריה למדינות-אזור על בסיס אתני, וכלה באפשרות של הקמת מדינה מרכזית עם אוטונומיות מקומיות או אפילו מדינה תומכת פלסטינים באופן אקטיבי.
השאלות המרכזיות הנשאלות הן: האם אל-ג'ולאני אכן עבר שינוי אמיתי? האם הוא פועל בדומה לטליבן באפגניסטן, שהציגו פנים מתונות בתחילה רק כדי לייצב את שלטונם? האם ניתן לסמוך על הצהרותיו המתונות או שמא מדובר באסטרטגיה זמנית להשגת יעדים רחבים יותר?
ד"ר ברק מדגיש כי על ישראל לנקוט במספר צעדים אסטרטגיים מרכזיים: שמירה על עירנות מתמדת, פיתוח קשרים עם קבוצות מקומיות שונות, שמירה על דיאלוג עם בעלות ברית אזוריות, והמשך מעקב צמוד אחר ההתפתחויות. במקביל, חשוב לשמור על קשרים דיפלומטיים עם שחקנים אזוריים כמו טורקיה, תוך הפעלת לחץ דיפלומטי ומניעת התפתחות תרחישים עוינים.
"כרגע המצב מאד טוב לישראל," קובע ברק, "יש כאן פגיעה קשה בציר האיראני שטובה ומייצבת את כל האזור." עם זאת, הוא מדגיש כי הבחירה המכרעת תהיה בידי המנהיגים והקבוצות הפוליטיות בסוריה, וישראל צריכה להיות מוכנה לכל תרחיש אפשרי תוך שמירה על גמישות אסטרטגית ועירנות מלאה.
האתגרים העתידיים מורכבים ביותר: קיומם של כאלף לוחמים זרים מארגוני הג'יהאד, החשש מהתפוררות המדינה לגורמים אתניים שונים, והחשש המתמיד מהתחזקות כוחות אסלאמיסטיים שעלולים לאיים על יציבות האזור. למרות זאת, המומחים מדגישים כי בשלב זה, ההזדמנויות עולות על האיומים, והמצב האסטרטגי של ישראל אף משתפר.
לצד האופטימיות הזהירה, נותרת השאלה המרכזית: האם סוריה העתידית תהיה שותפה דיפלומטית פוטנציאלית או משטר עוין שיאיים על ביטחון ישראל? רק הזמן יכריע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו