את החיוך המרוצה של בן שיחי הרגשתי גם מבעד לטלפון. האיש, דיפלומט בכיר במדינה מהמפרץ, הקריא לי את הפרסום של הנשיא הנכנס מחדש דונאלד טראמפ ברשת X, שבו דרש טראמפ את שחרור החטופים אחרת שערי גיהנום יפתחו על האחראים למעשי הזוועה והחטיפות.
"כולה ציוץ", אמרתי. "אתה טועה, זוהי הודעה לעולם כולו, הפייסנות הסתיימה, אמריקה IS GREAT AGAIN והיא נחושה להראות את זה", הייתה התשובה. למה זה קרה שאלתי, והתשובה הייתה" "בגללכם". וזו תמצית הנכס האסטרטגי הכי גדול של מדינת ישראל. יכולתה להשפיע על מדיניות ארצות הברית – המעצמה הגדולה בעולם.
ההתקרבות בין ישראל למדינות המפרץ ולמדינות רבות אחרות בעולם חלה בזמנים שבהם היה הקשר הישראלי-אמריקני הטוב ביותר. גם בזמן הסכמי אוסלו, גם כשנתניהו בראשית העשור הקודם הצליח לשכנע את העולם לצאת נגד פרויקט הגרעין האיראני, ובעיקר לאחר שגרם לטראמפ לסגת מהסכם הגרעין. זה היה הגורם העיקרי שהביא להסכמי אברהם ששינו לחלוטין את אופי הסכסוך, וזה הסיכוי הגדול לסדר חדש במזרח התיכון.
בשיחה הדגיש הדיפלומט מהמפרץ כי זו אולי הזדמנות חד פעמית לעשות את מה שנדרש, לטפל בממשל האסלמיסטי באיראן, להביא לתנופה כלכלית מחודשת שתפתח את האיזור כולו וגם לפיתרון בסוגיה הפלשתינית, במעורבות של מדינות המפרץ.
ההשפעה הזו מתחילה לחלחל גם באירופה. החלפתו של נציב מדיניות החוץ האנטי ישראלי ג'וזף בורל בקאיה קאלאס, הידידותית בהרבה, תאפשר לידידות ישראל באירופה למנוע החלטות אנטי ישראליות ביתר קלות. שר החוץ גדעון סער יתקבל באופן שונה לגמרי בכנס שרי החוץ האירופיים במלטה, והלחץ על ישראל מהצד הזה יוקל בהרבה.
הנכס האסטרטגי המדובר אמור לסייע בהשגת היעד האסטרטגי העיקרי של ישראל והוא הקטנת השפעתה המאיימת של איראן על האיזור, בואכה המטרה ארוכת הטווח - הפלת המשטר האיסלמיסטי. הדרך לשם עוברת בכלכלה, או נכון יותר בשיתוק הכלכלה האיראנית, ואת זה המערב בהובלת ארצות הברית של טראמפ יכול לעשות ובלי הרבה מאמץ. בינתיים ממשיכה ארצות הברית במדיניות הגברת הלחץ הכלכלי על איראן, באמצעות אכיפת העיצומים על ייצוא הנפט של איראן.
נזכיר כי מאז יציאת ארצות הברית מהסכם הגרעין בכהונה הקודמת של טראמפ, הושתו מחדש העיצומים על ייצוא הנפט של איראן. אלא שבמהלך כהונת ביידן, האכיפה נפסקה. במספרים, בשנים 2021-2023 הכנסותיה של איראן מייצוא הנפט הגיעו ל-144 מיליארד דולר, כלומר ממוצע של 48 מליארד בשנה לעומת כ-20 מליארד בשנתיים שקדמו להן, עת טראמפ היה בשלטון. הסיבה לכך הייתה הפסקת אכיפת העיצומים שעל ייצוא הנפט של איראן, בהחלטה מודעת של הממשל. גם במחצית הראשונה של 2024 נמשכה המגמה של הגידול בייצוא הנפט מאיראן, ברובו המכריע לסין, אבל בקיץ חל שינוי בגישת הממשל והוא החל לאכוף מחדש את העיצומים. לפי גרסה אחת של גורם אמריקני, הכוונה הייתה להלחיץ את איראן כדי שתשוב לשולחן המו"מ. לפי גורם אחר, תמיכת איראן ברוסיה במלחמתה באוקראינה הייתה הגורם המיידי. וברקע היו גם לחצים והחלטות של הקונגרס שחייבו את משרד האוצר לאכוף עיצומים ולנקוט בחדשים כלפי חברות הביניים.
הגל הראשון של העיצומים הוטל בספטמבר, וכעת משרד האוצר האמריקני הודיע על הגל השני, עיצומים על 35 חברות המעורבות בהברחת נפט איראנית. לפי הודעת המשרד, 14 חברות הרשומות בהודו, איחוד האמירויות, סין, הונג קונג, פקיסטן, ליבריה, איי מרשל ואיראן נכללות ברשימה החדשה. מדובר בחברות ספנות והובלה ימית, נמלים וזיקוק נפט למוצרים אחרים, כולן בשרשרת הלבנת הנפט האיראני או הולכתו לנמלי היעד. לצידן הודיעו האמריקנים על עיצומים על 21 מכליות נפט המעורבות בהברחת נפט, מוצרי נפט ופטרוכימיים איראניים. אלה המיכליות המהוות חלק ניכר מ"צי הרפאים" העוסק בהובלת והסתרת הנפט האיראני, בדרך כלל באמצעות העברה ממיכלית איראנית בלב האוקיינוס ההודי.
בספטמבר היצוא האיראני עדיין שמר על סדר גודל של קרוב ל 2 מיליון חביות ביום, באוקטובר החל לרדת לסביבת 1.6 ובנובמבר 1.5. לפי הערכות מומחים אם אכן תימשך מגמת הגברת האכיפה ואף יותר מכך בעידן טראמפ, איראן תאבד כ30 מיליארד דולר הכנסות בשנה.
מדינות אירופה המערביות שהיו שותפות נלהבות להסכם הגרעין האסוני ב2015, סייעו בעקיפין לאיראן להתגבר על העיצומים לאחר קרבת ההסכם ב2019, ונמנעו מלסייע לאמריקנים. התמונה כעת שונה. ראשית, התייצבות איראן לצידה של רוסיה במלחמה באוקראינה, במשלוחי נשק ובסיוע אחר. שנית, הנפט האיראני הזול במיוחד, מתדלק את הכלכלה הסינית המשמשת כלי של הממשל הקומוניסטי להיאבק בעולם המערבי. שלישית, טראמפ חזר והמינויים שלו עד כה מתאפיינים בקו נוקשה במיוחד כלפי איראן. אירופה תצטרך להתיישר, למרות מקרון נשיא צרפת, הדוגל בגישה הפייסנית כלפי איראן וכלפי גורמי טרור אחרים, יש באירופה עמדות אחרות שכעת הולכות ותופסות יותר מקום ועוצמה.
ובחזרה לדברי טראמפ בסוגיית החטופים. הדברים מחלחלים ומשפיעים, ועל הפרק עסקה שבשונה מהקודמת שהוצעה בקיץ, עוסקת בכלל החטופים. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה ונותרה הנוכחות של צה"ל ברצועה, אבל גם כאן יש נסיגה של חמאס מעמדה קשוחה יותר.
הערה לסיום - אתמול פורסם מפי "גורם בצוות המו"מ" כי נסיגה ישראלית מלאה היא תנאי הכרחי לעסקה. אני עיתונאי הניזון מהדלפות, אבל לא מצליח להבין את האינטרס של המדליף במקרה הזה. גם אם זה נכון, איזה בסיס יש לעמדה ישראלית אחרת מקדמית אולי כשנשב למו"מ, אם כבר כעת מפרסם הגורם האנונימי כתב כניעה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו