היום שאחרי ההסדרה: בצבא, בפוליטיקה ובכלכלה - אלו המשימות הבוערות

עיניים על החטופים: עם חתימת הפסקת האש בלבנון - זה הזמן להתמקד בעיקר, החזרת יקירנו הביתה. אחר כך, ולא פחות חשוב, השלמת תחקירי צה"ל על מחדל 7 באוקטובר וחיזוק הסד"כ הצבאי, שיקום ההריסות בצפון ופיצוי התושבים. השלב הבא: איראן, אחרי ינואר 2025 | היום שאחרי: פרויקט מיוחד של "ישראל היום".

על הפרק: השלמת תחקירי 7 באוקטוברושיקום כוח האדם | הזווית הצבאית, לילך שובל

לאחר 419 ימים של מלחמה, שמתוכם קצת יותר מארבעה שבועות של מלחמה עצימה בצפון, אם הפסקת האש בלבנון אכן לא תופר - תישאר רצועת עזה זירת הלחימה העיקרית של צה"ל בתקופה הקרובה, כל עוד ארגוני הטרור מחזיקים ב־101 החטופות והחטופים הישראלים.

אין ספק, צה"ל רשם הישגים מרשימים ברצועת עזה עד כה, שכוללים חיסול מרבית הנהגת חמאס ומיטוטו כמסגרת מבצעית, אך כל עוד לא תהיה הסדרה כזו או אחרת צפוי הצבא להמשיך בלחימה שתכלול בעיקר המשך ביתור הרצועה והחזקת ציר פילדלפי, כמו גם פשיטות ממוקדות לכל אזור שבו ינסה הטרור להרים את ראשו.

בגזרת הצפון, לאחר התקופה הקרובה שבה יעוצב המצב המבצעי יצטרך צה"ל ליישם תפיסת הגנה אחרת כדי לספק ביטחון לאזרחים. לשם כך צה"ל עמל בימים אלה על תפיסות ופקודות חדשות לכוחות, אך כבר כעת ניתן לומר כי ידרוש רכישת לא מעט אמצעים, כמו פלטפורמות אוויריות חמושות ואמצעים להגנת הגבול.

כמו כן, במערכת הביטחון מבינים כעת כי נדרש טיפול שורש מעמיק גם לאורך הגבול המזרחי הארוך והפרוץ כדי למנוע - או לכל הפחות לצמצם למינימום האפשרי - את ניסיונות ההברחה של איראן וגורמי טרור נוספים.

מעל הכל, יידרש צה"ל להכין את עצמו להמשך המלחמה הישירה עם איראן, ולמעשה להתמודד עם האיום הגרעיני שלה ועם שאיפותיה להשמיד את ישראל גם באמצעות שלוחיה הרבים, מהחות'ים בתימן ועד המיליציות השיעיות בעיראק, תוך ניסיון לחמש מחדש את חיזבאללה ולבנות את כוחם של ארגוני טרור נוספים.

מלבד כל אלה יידרש צה"ל לחזור במרץ לתחקירים. רובם המוחלט כבר הושלם, אך הצגתם לרמטכ"ל נדחתה שוב ושוב בעיקר בשל המצב המבצעי בצפון. כעת אנו יכולים לפרסם כי בשבועיים האחרונים חזר הרמטכ"ל לדון בתחקירים, בעיקר בנושאים העוסקים בתפיסות שקדמו למלחמה, וההערכה היא שהקשב שיופנה לתחקירים הללו יגבר.

עם השלמתם, כתלות במצב המבצעי, הציפייה הציבורית מהרמטכ"ל רא"ל הלוי היא לממש את האחריות שנטל על עצמו זמן קצר לאחר השבת הארורה ההיא ולהתפטר מתפקידו. או־אז יחל המרוץ למציאת מחליפו, וזה יצטרך לשקם את הצבא לאחר יותר משנה של לחימה.

מעבר לצורך בחידוש המלאים ושיקום אמצעי הלחימה, המטוסים, כלי הרק"ם וכלי הרכב, הסוגיה המטרידה ביותר שתדרוש שיקום היא כוח האדם בצה"ל – בחובה, בקבע ובמילואים.

כדי לעמוד בכל משימות ההגנה ידרוש צה"ל ממרבית המילואימניקים להגיע בשנה הבאה ללא פחות מ־72 ימי מילואים רצופים, לאחר שבשנה החולפת הם נשחקו עד דק. כבר כעת שיעורי ההתייצבות למילואים מתחילים לרדת, ולא ברור כמה מהם יגיעו בשנה הבאה.

הסוגיה המטרידה ביותר היא המשבר העמוק והחריף שבו נמצא עולם אנשי הקבע. צה"ל נכנס למלחמה מתוך משבר חריף באנשי קבע, שרבים מהם החליטו לעזוב את הצבא בגלל העומס, התגמול הלא מספק, ובעיקר חוסר ההערכה הציבורית.

כעת, לאחר שנה וחודשיים של לחימה אינטנסיבית, בצמרת הצבא חוששים מלא פחות מאשר צונאמי של עזיבות בעקבות העבודה האינטנסיבית והשוחקת בזירות הלחימה השונות, וכן סיבות נוספות כמו לחץ מצד המשפחה ותגמול לא מספק.

ראשי הצבא מדברים על חשש מנטישה המונית בכל המערכים – באוויר, בים, ביבשה, במערך תומכי הלחימה והמשרתים בעורף - ובעיקר מנטישות במערכים הטכנולוגיים ובאגף המודיעין שכשל כישלון חרוץ ב־7 באוקטובר.

לא ברור כיצד מתכוון צה"ל להתמודד עם הבעיה הזו, אך אין ספק כי היא החמורה ביותר שעומדת לפתחו. בסופו של דבר, מה שמנצח מלחמות הם לא המטוסים, הטנקים או הנמ"רים, אלא אלה שמפעילים אותם.

יתפשרו גם בעזה? הצפון ישפיע על הפוליטיקה בדרום | הזווית הפוליטית, אמיר אטינגר

קולות של תשועה לא נשמעו בקרב תומכי מפלגות הקואליציה על רקע סגירת החזית בלבנון. להפך, נתניהו הסתובב נסער ומתוסכל על כך שההסכם אינו מתקבל יפה בקרב בוחריו. הוא תדרך אנשי תקשורת, שרים וראשי רשויות, וצילם סרטון כדי להסביר אילוצים, חסרונות ויתרונות.

המצב בהחלט מלמד אותנו על הלך הרוח בממשלה. כולם דבוקים ומחויבים לכיסא, ולא יפילו את הממשלה בטווח נראה לעין. או איך גולדקנופף אמר בעבר, באותנטיות מרתיחה - "למי רע פה?". לשרים באמת לא רע. הם נחושים להחזיק בשלטון זמן רב. הם לא מתכוונים לוותר על הגשמת החלומות שהם צופים לבצע בחסות ממשל טראמפ.

לכן, בן גביר התנגד פומבית להסכם, טען כי הוא לא יאפשר ביטחון לתושבי הצפון, אך לא איים אפילו ברמיזה על הפלת הממשלה. סמוטריץ' הסתפק בהתעקשות על עקרונות במדיניות האכיפה הישראלית, ולבסוף תמך בהסכם לאחר שהבין את האילוצים המדיניים ואת מגבלות הכוח בנושא החימושים.

מכאן עולה השאלה המתבקשת: אם ניתן לקבל הסדרה עם חיזבאללה, ללא אזור חיץ ועם ארגון טרור על הגבול שלא חוסל צבאית או שלטונית, מדוע אי אפשר לקבל הסדרה דומה בדרום שתשיב את החטופים?

מצד אחד, יש הטוענים כי דווקא בשל ההסכם השנוי במחלוקת בקרב בוחריהם, נתניהו ושותפיו לא יסכימו לפשרות דומות בדרום. בן גביר וסמוטריץ' כבר איימו לא אחת כי הפסקת המלחמה בעזה משמעותה פירוק הממשלה. ההסכם בצפון הוכיח כי שניהם יותר מכל לא רוצים בפירוק הממשלה, אז אולי יסכימו לפשרות כואבות נוספות?

סוגיית החטופים והתסיסה הציבורית סביבה, לצד העובדה שללא החזרתם שום הישג לא ייחשב "ניצחון מוחלט", היא האתגר המרכזי של הממשלה. נתניהו רוצה עסקת חטופים חלקית עם הפסקת אש מוגבלת וללא התחייבות לסיום המלחמה. בקואליציה מאמינים כי הסיכויים לעסקה כזו עלו משמעותית, לאחר שלבנון יצאה מהתמונה ועוד לפני שטראמפ ייכנס לתפקידו בחודש ינואר.

מוקש פוליטי נוסף שמטריד את שרי הממשלה הוא סוגיית הגיוס. החרדים פיזרו שלל איומים, אך היו מוכנים לספוג גזירות משמעותיות רק בשביל המשך הישארותם בממשלה. בקואלציה חוששים כי ללא פתרון שירצה את החרדים, באגודת ישראל החסידית של גולדקנופף לא יתמכו באישור התקציב.

מנגד, גם אחרי פיטורי גלנט מרחב התמרון של נתניהו והחרדים מול חברי הכנסת בליכוד, ובדגש על יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין, אינו גדול.

על רקע ההבנה כי כל השותפות בקואליציה מוכנות ללכת כברת דרך ולספוג מחירים כבדים בציבור שלהם כדי להישאר בממשלה, נראה כי גם שתי הסוגיות המורכבות הללו לא באמת יאיימו על עתיד הממשלה.

העיניים נשואות אל טראמפ | הזווית המדינית, שירית אביטן כהן

הסכם הפסקת האש בלבנון לא מבשר על סיום המלחמה שנכפתה על ישראל ב־7 באוקטובר, אלא על ארגון המערכה מחדש, כאשר בראש פירמידת האיומים לפתחנו ניצבת שוב איראן - לאחר שהוחלשו שלוחיה, חמאס וחיזבאללה.

באופן כמעט מיידי, שעות ספורות לאחר כניסת הסכם הפסקת האש עם לבנון לתוקף - ובהתאם לתחזיות בצד הישראלי, לשם שינוי - חמאס אותת על רצונו בעסקת חטופים לטובת הפסקת אש. בידודו אחרי משוואת נסראללה שקשרה בין הזירות אמור היה לפעול באופן הזה.

ואכן, נראה שעסקה שוב על הפרק בטווח הקצר - זה ההישג הבא שישראל תרצה להגיע אליו, ולכן הסטת הכוחות חזרה ללחץ על עזה, השלמת המהלך בצפון הרצועה והשבתת האש מצפון – כל אלה יכוונו כעת כמאמצים להכניע את ארגון הטרור בדרום הארץ לטובת עסקה להשבת חלק מהחטופים תמורת הפוגה באש, לא סיום המלחמה.

זהו גם הישג נוסף שבבית הלבן ישמחו לחתום בו את כהונת ביידן, לאחר שנה פלוס של מלחמה במזרח התיכון בכמה חזיתות. גם בנושא הפסקת האש וגם באשר לעסקה עתידית, כבר עכשיו יש תיאום מלא בין נתניהו לטראמפ, באמצעות דרמר וגם בשיחות ישירות.

מטרת־על ביחס לחודשיים הקרובים תהיה, כפי שהזכיר נתניהו בנאומו, להימנע מכל החלטה ישירה נגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם וללא וטו אמריקני. הבטחות מצד בכירי הממשל על כך שצעד כזה לא נבחן שקוּלות לדבריהם בנוגע לזרימת הנשק היציבה אל ישראל לאורך המלחמה.

החשש העיקרי הוא מהחלטה שלא ניתן יהיה להפוך בזמן כהונת טראמפ, שכן הווטו האמריקני - אם יוסר בשלהי ממשל ביידן - יתחלף בממשל טראמפ בווטו רוסי קבוע על כל החלטה הפוכה. לא מדובר "רק" בהסרת הווטו להחלטה חולפת, אלא על מצב שיהפוך קבוע גם עם טראמפ בבית הלבן.

הדרישה לסגירת החזית בלבנון לקראת כניסת טראמפ לתפקידו תהיה גם היא במוקד, ולא ברור אם ישראל אכן תגיב בתקיפות לכל הפרה כדי לא להיכנס שוב למערכה הזו בשעה שתקיפה באיראן על הפרק.

בעוד מסמך הצד לגיבוי אמריקני לתקיפות חוזרות בלבנון ייבחן ברגע האמת, לא ברור אם אכן הבית הלבן יאפשר לפתע מראות של תקיפות בלבנון כאשר אזרחים לבנונים יהוו שוב מסך עשן לחזרת חיזבאללה לדרום המדינה. נתניהו יצר פה מצב עדין מאוד למשך שבועות ארוכים, וחופש פעולה אמיתי אכן יהיה רק עם כניסת אוהדי ישראל ואנשיו של טראמפ לבית הלבן.

ולסיום, איראן: בינואר יושבע דונלד טראמפ לנשיאות בפעם השנייה. אם בפעם הראשונה הוא העביר שגרירות לירושלים וקיבע בכך את מעמדה כבירת ישראל מבחינה בינלאומית, וגם הכיר ברמת הגולן, הפעם התמורות שלהן מצפים בירושלים הן בצד הביצועי ולא הדקלרטיבי. היעד: טיפול באיום האיראני כבר בשנת 2025 - לא רק באמצעות סנקציות, אלא באמצעים צבאיים.

נתניהו רמז לכך השבוע, השר וחבר הקבינט גדעון סער אמר זאת באופן ברור יותר מעל גבי עיתון זה: המלחמה נגד חמאס וחיזבאללה בשנה החולפת היו רק הפתיח למהלך משנה מזרח־תיכון מול איראן. לשם כך, העיניים נשואות אל טראמפ.

המשימות: לפצות על נזקי המלחמה ולהתחיל בהתחדשות | הזווית הכלכלית, ניצן כהן

הפסקת האש נכנסה לתוקף, ובמערכת הכלכלית מתחילים לבדוק את היקף הנזקים בצפון ובדרום. לפי נתונים שהצטברו במוקדי רשות המסים, הגוף האמון על פיצוי הנפגעים, בכל הקשור לקו חיפה וצפונה ידוע עד כה על נזקים ישירים שבגינם הוגשו תביעות לפיצוי בהיקף של 17 מיליארד שקלים.

עיקר התביעות הוגשו במוקד עכו, בגין נזק ישיר מצטבר של 10.5 מיליארד שקלים – מתוכם 5.5 מיליארד שקלים על נזקים שנגרמו למבנים, 5 מיליארד שקלים על נזקים לכלי רכב, ועוד כמה עשרות מיליוני שקלים על נזקים שנגרמו לחקלאות.

במוקד חיפה התקבלו תביעות ודיווחים על נזקים למבנים בהיקף של 981 מיליון שקלים, ועל נזקים לכלי רכב בהיקף של 511 מיליון שקלים. במוקד טבריה מדובר ב־5.2 מיליארד שקלים, מתוכם כ־2.6 מיליארד שקלים על פגיעות במבנים ו־1.4 מיליארד שקלים על פגיעות בכלי רכב.

ברשות המסים מתקשים לקבוע את היקף הנזקים העקיפים שנובעים מאובדן הכנסה, למשל, ואלה תלויים בדרג המדיני שצריך לחוקק חוק מתאים לפיצוי תושבי הצפון. יחד עם זאת, ברשות אומרים שעד כה שולמו בפועל פיצויים על נזקים עקיפים בסך 2 מיליארד שקלים.

לפי ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, שיקום הצפון נחלק לרבדים. הראשון הוא התשתיות שנפגעו - בעיקר כבישים, גשרים ותשתיות פיזיות אחרות כמו תחנות כוח ומכוני ביוב, אך במיוחד הכבישים שנפגעו מטנקים שנסעו בהם.

הרובד השני הוא הדירות - קירות ובתים שנפגעו מטילים ורסיסים, עד כדי פגיעה בשלד של בניין שצריך להיהרס. הרובד השלישי הוא בצורך בשיקום ובבנייה מחדש של בניינים ישנים מאוד - כאלה שצריכים תהליך פינוי־בינוי מיידי.

שני הרבדים הראשונים יתוקצבו מ־15 מיליארד שקלים שהקציבה המדינה לכל הארץ, ולהם נוסף הכסף ממס רכוש. עיקר התקציב להתחדשות העירונית מגיע מהיזמים, אך מאחר ששווי הקרקע באזור הצפון הוא נמוך, הקבלנים צריכים תמריצים מהמדינה - בעיקר זיכויים במס למי שבנה בתל אביב ובונה במקביל בקריית שמונה, למשל. זה עובד יפה בארה"ב ויכול לעבוד גם כאן.

כרגע החסם הוא הפועלים, וטועה מי שחושב שהקבלנים ישפצו את הכל בתוך זמן קצר: בין 600 ל־700 קבלנים קרסו בגלל המלחמה. מתוך 100 אלף פלשתינים שעבדו כאן וחסרים כיום - רק 15 אלף עובדים זרים הגיעו לישראל ומילאו את החסר. כלומר, כרגע יש רק 15% מכוח העבודה.

הממשלה הודיעה שתביא עוד עובדים, וזה לא קורה בעיקר בגלל חסמים שונים, אך יש גם בעיות עם עובדים בלתי מקצועיים. ממשלת הודו, למשל, שולחת לכאן עובדים לא מיומנים, ולכן המדינה צריכה להוריד חסמים. לעובד הודי מיומן שעבד פעם בבנייה בקטאר, לדוגמה, וצריך להביא תעודות יושר מהמשטרה שם כדי לעבוד בישראל, יש בעיה – וכאן צריכה המדינה לסייע.

כרגע זו שעת חירום ועל הממשלה להתערב, אחרת עבודות השיקום יימשכו שנים רבות.