מרוץ הזמן מול חיזבאללה: 60 הימים שיקבעו הכל

"מה שהיה הוא לא מה שיהיה", כך הבהיר אתמול שר הביטחון ישראל כ"ץ לשליחת האו"ם ללבנון. הוא נגע למעשה בנקודה המדוברת המרכזית - מבחן היישום והאכיפה. או במילים אחרות: האם בשונה מהעבר ישראל תקטע באיבה כל הפרה של ההסכם, ולו הקלה ביותר, ותפגע בחיזבאללה באופן לא מידתי - או ששוב הכל דיבורים?

ואחרי שהבהרנו זאת ודשנו ועוד נדוש בכך רבות, קיימים עוד שני סרגלים חיוניים שבהם כדאי להשתמש כדי למדוד ולהעריך נכונה את איכות ההסכמים שהקבינט אישר אתמול.

הראשון נוגע לתושבי הצפון: אם ההסכם לא יביא לחזרה מהירה שלהם לבתיהם - מדובר בהסכם כושל. אם תושבי מטולה וקריית שמונה וכפר יובל לא חוזרים הביתה, ברור לחלוטין שהממשלה כשלה במטרת המלחמה המאוד מינימליסטית שהגדירה לעצמה: השבת תושבי הצפון לבתיהם.

הסרגל השני, המשמעותי לא פחות, הוא סרגל הזמן: ישראל קונה זמן תמורת הסכם פושר למדי, ויש שיאמרו הסכם גרוע, שאמנם יש בו יתרונות, אבל גם לא מעט חסרונות. השאלה היא מה ישראל תעשה בזמן שהיא קונה עכשיו. האם היא תנצל את 60 ימי הפסקת האש, וכיצד? ואשרי מי שמאמינים שמדובר רק בכך, ולא בסיום המלחמה.

ברור לגמרי כיצד חיזבאללה ינצל את הזמן - הוא יחזור להתעצם ולהתחמש ולהשתקם, כדי לפגוע בנו שוב בעתיד. זה מה שארגוני טרור נוהגים לעשות עם הזמן שהם קונים. זה הדנ"א שלהם.

השאלה היותר חשובה היא מה אנחנו נעשה עם הזמן הזה. אם ננצל את החודשיים הקרובים כדי להביא להסכם שחרור חטופים בעזה ולמיגור השלטון האזרחי של חמאס שם, ולא רק הצבאי - עשינו לא מעט. אם ננצל את 60 הימים הבאים כדי להגיע להסכמות מול ממשל טראמפ, שיאפשרו לנו לתקוף ולפגוע במתקני הגרעין האיראניים - עשינו המון.

חסרונות ההסכם הזה יתמתנו - רק אם הפסקת האש תנוצל להכרעת חמאס, לשחרור החטופים ולפגיעה בגרעין האיראני

אם ננצל את הזמן גם כדי לבוא חשבון עם המיליציות החות'יות והעיראקיות שהשתתפו בהתקפה עלינו במהלך השנה האחרונה - הרווחנו עוד, לצד כמה יתרונות נוספים: נטרול האיום של החלטה עוינת נגד ישראל במועצת הביטחון, ללא וטו אמריקני; ריענון מערך כוחות המילואים; הפרדה בין החזית הדרומית לחזית הצפונית; וביטול אמברגו החימושים השערורייתי של ארה"ב על ישראל.

אם ננצל את 60 הימים הבאים לטובת הכרעת עזה וחמאס האזרחי, לשחרור חטופים ולפגיעה בגרעין האיראני, ייתכן שטעם ההסכם יהיה מעט פחות מר עבורנו, וייתכן שיהיה לנו כדאי לספוג את חסרונותיו. והם לא מעטים: הזדמנות הפז שישראל מעניקה לחיזבאללה במו ידיה - לשוב אל קו הגבול במסווה של תושבים שיעים שחוזרים לבתיהם, או במסווה של חיילי צבא לבנון שמתפרסים על קו הגבול ממש; שילוב מחודש בהסכם של גורם כושל כיוניפי"ל ושל גורם עוין כממשלת צרפת; והוויתור הישראלי הלא מובן על פרימטר - אזור חיץ או רצועת ביטחון לאורך כל הגבול הצפוני עם לבנון.