הסרטון של נתניהו ארוך יותר מהזמן שהקדיש בחצי שנה האחרונה למשפחות התצפיתניות החטופות

אם ישראל לא תקדם באופן יזום את המאמצים לשחרר את החטופים, היא עלולה לאבד את הסיכוי להשיב את מי מביניהם שנותרו בחיים.

ראשי מערכת הביטחון ביקשו בשבוע שעבר מראש הממשלה בנימין נתניהו להרחיב את המנדט שיינתן לצוות המו"מ, אולם נתניהו סירב. נדמה שכעת יגבר עליו הלחץ לשנות מדיניות ולהסכים לתנאים שסירב להם עד כה, ובראשם הפסקת המלחמה ונסיגה מעזה. בצה"ל הבהירו כי יידעו לגבות את המהלכים האלה מבחינת ביטחונית, וממילא בכל שלב ניתן יהיה לחדש את הלחימה אם חמאס יפר את ההסכם או ינסה לשקם את שלטונו ברצועה.

סוגיית החטופים תסיט מחדש את הקשב הביטחוני לדרום, אחרי שבועות ארוכים שבהם הוא היה מרוכז בצפון. בסוף השבוע הגביר שוב צה"ל את הלחץ הביטחוני על ביירות באמצעות סדרה ארוכה של תקיפות על יעדי תשתית ואמל"ח של חיזבאללה, וכן בניסיון (שככל הנראה נכשל) לחסל את המפקד הצבאי החדש של חיזבאללה, מוחמד (אבו עלי) חיידר. לפעילות האינטנסיבית הזאת יש מטרה כפולה: לדחוק את חיזבאללה ואת ממשלת לבנון לתנאי סיום שיהיו נוחים יותר לישראל, ולמקסם את ההישגים של ישראל בטרם תישמע שריקת הסיום למלחמה בלבנון.

השליח האמריקני עמוס הוכשטיין אמנם חזר לוושינגטון, אולם המסרים שפיזר העידו על אופטימיות שניתן יהיה להגיע להסכמות בתוך ימים אחדים. בלבנון ממשיכים להתנגד לדרישת ישראל לחופש פעולה עתידי של צה"ל בלבנון, אולם גם דרישת ישראל להוציא את צרפת ממנגנון הפיקוח העתידי על ההסכם מעיבה על השגתו.

בישראל זועמים על הודעת צרפת כי תכבד את צווי המעצר שהוציא בית הדין הפלילי בהאג לנתניהו ולשר הביטחון לשעבר יואב גלנט, אולם ספק אם ניתן יהיה לנטרל את צרפת לנוכח השפעתה על לבנון וחשיבותה בתהליכי קבלת ההחלטות בזירה הבינלאומית.

נדמה שגם כאן יידרש נתניהו להתגמש כדי לשרת את האינטרס הישראלי, שלא חופף בהכרח לאינטרס שלו. הישגי צה"ל במלחמה מרשימים מאוד, ויש חשש כי יישחקו ככל שהמלחמה תתארך. סיום המלחמה גם יאפשר לישראל להפריד בין הזירה הצפונית לדרומית, והוא גם ינטרל את איראן כמעט לחלוטין ממעגל ההשפעה באזור.

לתועלתו האישית

אולם נראה שכל העניינים האלה העסיקו את נתניהו פחות מאשר פרשת גניבת המסמכים המסווגים מצה"ל. הסרטון בן 9 הדקות שפרסם אתמול לימד שנתניהו נתון בלחץ רב, ככל הנראה משום שהפרשה מלחכת את ליבת לשכתו. כדרכו, הדברים שאמר היו רצופים אי־דיוקים, ולצידם לא מעט שאלות מדאיגות. הבולטת שבהן היא העובדה שהמסמכים שנגנבו סיכנו במפורש את אחד ממקורות המודיעין הרגישים ביותר של מערכת הביטחון, עניין שהוביל לפתיחת החקירה שבעקבותיה נעצרו גנבי המסמכים. העניין הזה מוכר לנתניהו היטב, ולמרות זאת הוא מוכן לסכנו לתועלתו האישית.

גם הגיבוי המאוחר שניתן לכוכב הפרשה, אלי פלדשטיין, מעורר תהיות. בראשית הפרשה התנערה לשכת רה"מ מפלדשטיין וטענה שהוא לא מועסק אצלה. אתמול כבר נשמע נתניהו אחרת לגמרי, ואמר כי פלדשטיין הוא פטריוט וציוני נלהב. ייתכן שכך, אבל זה לא רלוונטי לאישומים הכבדים שמיוחסים לו, ובראשם סיכון ממשי של ביטחון המדינה. על הדרך ניהל פלדשטיין – ככל הנראה בגיבוי גורמים נוספים בלשכת נתניהו – קמפיין נגד עסקת החטופים, שתוצאותיו הטרגיות התבררו שוב אתמול לאור המידע העגום שהגיע מעזה.

הסרטון של נתניהו כלל, כדרכו בתקופה האחרונה, גם ביקורת ארסית נגד המערכת המשפטית ומערכת הביטחון. בעוד חיילי צה"ל נלחמים בלבנון ובעזה, נאלצים מפקדיהם להתמודד עם סכינים שנועץ בגבם מפקדם העליון – ראש הממשלה – שהסרטון שפרסם היה ארוך יותר ממשך הזמן שמצא לנכון להקדיש בחצי השנה האחרונה למשפחות התצפיתניות שמוחזקות בעזה.