הכדור האחרון שנותר במחסנית של בכירי ממשל ביידן העוינים את ישראל - נקמה

נקמה היא יועץ רע, ואולם היא הכדור האחרון שנותר במחסנית של בכירי ממשל ביידן העוינים את ישראל. זה חודשים ארוכים שיחד עם יועציו הבכירים, מזכיר המדינה הכושל ביותר של ארה"ב, אנתוני בלינקן, מחפש איך לפגוע בימין הישראלי. היום (שני) סוף סוף, הגשים את מאוויו ושחרר את הפצצה - השבתת הפעילות הכלכלית של מובילי הבנייה הישראלית ביהודה ושומרון, בראשם חברת אמנה.

צעד הייאוש מצד ממשל שמסיים את דרכו, חושף את מה שהיה ברור מתחילה. העיצומים החמורים שממשל ביידן הטיל על עשרות אנשים וארגונים בישראל, היו פוליטיים. ההסבר שהוצג בעבר אודות "אלימות מתנחלים שאינה מטופלת על ידי הרשויות הישראליות ביהודה ושומרון", לא היה אלא רק תירוץ. הרי חברות קבלן לא יכולות ללכת מכות. מדוע אם כך מוטלות עליהן סנקציות?

התשובה היא שההתיישבות – זו שרבים מבינים אחרי 7 באוקטובר כי היא משמשת כמגן אנושי על המרכזים האורבניים של ישראל – שנואה על בלינקן ויועציו - רבים מהם יהודים כמוהו.

לימדו אותם שההתנחלויות הן "מכשול לשלום". אולם אחרי עשרות שנים של תהליך מדיני כושל מול הרשות הפלשתינית, ובוודאי לנוכח השואה החד יומית שעברה ישראל אשתקד – גם להם ברור שאין היתכנות ואין תוחלת להקים מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. לא שלום היא תביא בכנפיה אלא מלחמה. כפועל יוצא, גם אין שום טעם להגביל בנייה ישראלית באזורים הללו. אדרבה, לקחי טבח שמחת תורה, וגם מצוקת הנדל"ן בארץ, מחייבים את הרחבתה.

זאת ועוד, מי שיחליפו בעוד חודשיים את בלינקן ומרעיו, צפויים לבטל את העיצומים הללו ימים ספורים לאחר כניסתם לתפקיד. השר היוצא יודע זאת. כך שהעיצומים יהיו בתוקף זמן קצר בלבד. ואם כך, מה התועלת בהם?

התשובה היא שאין כזו. ואולם בלינקן, אילן גולדנברג ושאר הפקידים הבכירים לא יכולים להתאפק. את ימיהם האחרונים בתפקיד הם מנצלים כדי להיפרע מבני עמם היהודים ובני בריתם הישראלים, בגלל מחלוקת פוליטית.

אגב, בלינקן שקל להטיל עיצומים אישיים על השרים, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. ואולם שר האוצר הישראלי, הניח על שולחנו איום. "אם תפגע בי, אמוטט את כלכלת הרשות הפלשתינית". השר האמריקני, לפחות לעת עתה, נסוג. הרשות תומכת הטרור יקרה לו כבבת העין.

על כל פנים, אם יהיה משהו שהצעד הנקמני כן יגרום לו, זוהי מוטיבציית יתר של הממשלה בירושלים והממשל הבא בוושינגטון, לפתור את הבעיה מן השורש. כבר בימים אלה שוקדים הצדדים על רעיונות.

ויש דבר מה נוסף שמנחילי הסנקציות משאירים לטווח הארוך. לגיטימציה של ארגוני ימין בישראל, להשית בדיוק את אותם עיצומים נגד יריביהם הפוליטיים. כי גם הימין יודע לנקום. זה מה שבלינקן רוצה?