יחסי ישראל-ארה"ב במבחן: כשאינטרסים פוליטיים מתנגשים בברית אסטרטגית

"לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק שיקולי פנים", טען לפני יובל שנים הנרי קיסינג'ר המנוח. לא בטוח שהמשפט הזה היה נכון אז לגבי ישראל, ואולם הוא כנראה ההסבר היחיד לשערוריות החוזרות והנשנות מבית היוצר של הממשל האמריקני בימים האחרונים.

נתחיל בכך שהמתמודדת הדמוקרטית על נשיאות ארה״ב, קמלה האריס, מהדהדת עלילת דם בלתי נסבלת כאילו ישראל מחוללת רצח עם בעזה. לא חשוב אם דבריה של האריס נבעו מבורות או מסיבה אחרת. הם למעשה סוג של אנטישמיות מודרנית ולכן ראויים לכל גינוי.

חציית קווים

הלאה. בשבת, איראן תקפה את ביתו של ראש הממשלה הישראלי. מעשה כזה מהווה חציית קווים על פי כל קנה מידה בינלאומי וללא ספק מהווה לבדו עילה למלחמה. הוא שווה ערך לכך שרוסיה או סין יפציצו את ביתו הפרטי של הנשיא ביידן בדלוור.

האם אמריקה לא הייתה משתוללת מזעם אם מעשה כזה היה קורה? אף על פי כן, 24 שעות לאחר האירוע, מנהיגיה של "ידידתנו הטובה ביותר", ביידן או האריס, לא אמרו דבר על האירוע החמור.

מילא אם הממשל היה מסתפק בשתיקה שבועיים לפני הבחירות. אך לא. ברשות או שלא, לפני שישראל תתקוף את איראן, מהפנטגון הודלפו מסמכים. ברור שהמדליף ביקש לשבש את הצעד הישראלי. כלומר, מישהו בממשלת ארה"ב מנסה לחבל במדיניות הישראלית בזמן מלחמה. ככה ממש לא אמורות להתנהג החברות הכי טובות.

נלך עוד יום אחורה. ה"פייננשל טיימס" פרסם שלישראל חסרים מיירטים. ברור שגם פרסום כזה נועד להטיל אימה על הציבור בארץ ולהניא את הממשלה מלפעול. זו אגב לא פעם ראשונה שממשל דמוקרטי משתמש בהדלפות כדי לבלום את ישראל. בתקופתו כהונתו של ברק אובמה, הדלפת תכניות תקיפה ישראליות באיראן הייתה נוהג נפוץ.

נשק יום הדין

אגב, בחלק מהמקרים, בכירים במערכת הביטחון הישראלית הם שמסרו את המידע לעמיתים אמריקנים על מנת לעצור את הממשלה בירושלים – מעשה חמור שטרם נחקר דיו.

כל זה רחוק מלהיות סוף הרשימה. שרי ההגנה והחוץ של ארה"ב, לויד אוסטין ואנתוני בלינקן (בהתאמה) שלחו לישראל מכתב שערורייתי שבו איימו למעשה באמברגו נשק. כך נהגה אמריקה ב-1948, בימי מלחמת העצמאות הראשונה של ישראל, ומאז מנסה להשכיח זאת. והנה, בעת שישראל נאבקת על קיומה "החברים" האמריקנים מניחים על השולחן את נשק יום הדין. זו התנהגות?

דרישה נוספת של השניים הייתה עצירת חקיקה לגיטימית ומוצדקת שמקודמת על ידי האופוזיציה והקואליציה בכנסת, לנתק את הקשרים בין ישראל ואונר"א. האמריקנים יודעים היטב שאונר"א היא סוכנות או"ם שטבולה עד מעל ראשה בטרור.

לא פחות חשוב, אונר"א היא אחד הגורמים המרכזים בהנצחת הסכסוך, כלומר גורם שלילי ומערער יציבות. אף שהעובדות ברורות להם, הם גם מעיזים להתערב בהליך חקיקה פנים ישראלי, וגם דורשים למעשה מישראל לפעול נגד צרכיה שלה. באיזה עולם הצעדים האלה הגיוניים?

אז אולי הדמוקרטים בלחץ ערב הבחירות, ואולי הסיבות אחרות. מה שבטוח, ככה לא יכולים להתנהל הקשרים בין וושינגטון וירושלים.

בניגוד של מאה ושמונים למהלכים החמורים האלה, מה שממשל ביידן צריך היה לעשות הוא להצטרף למלחמה הישראלית נגד איראן באופן אקטיבי. זה מה שמצופה ממעצמה שמתיימרת להנהגי את המערב. מה גם שאחרי הכל, קמלה האריס היא זו שציינה את איראן כיריבה מספר אחד של ארה"ב.