החיסול, הזעם האמריקני – והאינטרס המשותף: מאחורי הקלעים של חיסול נסראללה

מסמך מעניין הונח לפני כמה שבועות על שולחנו של בנימין נתניהו. כתבה אותו קבוצת מפקדים במילואים בדרגי ביניים שלשיטתם, המלחמה שנכפתה על ישראל היא הזדמנות להקרסת הציר האיראני ואולי אפילו את משטר האייתוללות עצמו.

כלומר, לא רק להשמיד את חמאס ולהרחיק את חיזבאללה מהגבול, אלא לנטרל מבצעית את חיזבאללה לשנים ארוכות, לפעול נגד המיליציות השיעיות בסוריה ובעיראק ולהפוך את תנועת המלקחיים שאיראן בנתה נגדנו לבומרנג שיתהפך עליה.

מחברי המסמך הדגישו שישראל לא תלויה קיומית באמריקנים, ויש לה די חימושים וכוח אדם לנהל לבדה את המלחמה. הם אינם קול יחיד. גורמים שונים במערכת, או קרובים אליה, סבורים שישראל חייבת למצות את ההזדמנות שנקרתה בפניה, ולהשתחרר לתמיד מטבעת החנק של היטלר המודרני - עלי חמינאי.

אלא שנגד הגישה האסרטיבית הזו מתייצב הממשל האמריקני. האריס וביידן נואשים לשקט, בפרט עד הבחירות ב־5 בנובמבר. חודשים ארוכים שהם לוחצים להפסקת אש בעזה. מאז מבצע הביפרים הם רוצים אותה גם בלבנון. במגעים שניהלו בשבוע שעבר עם נתניהו הם התרשמו שמצידו יש על מה לדבר. אלא שכאשר ירד מהמטוס בניו יורק ביום חמישי, אמר רה"מ כי "אנחנו ממשיכים להכות בחיזבאללה בכל הכוח - לא נפסיק עד שנשיג את כל יעדינו".

יממה אחר כך הגיע חיסול נסראללה, ואנשי הממשל לא ידעו את נפשם מרוב כעס. "בסולם של 10-1, הזעם היה ברמה 15", אומר גורם שנחשף לתוכני השיחות. הם האשימו את נתניהו בניסיון שני, אחרי חיסול אסמאעיל הנייה בטהרן, לגרור אותם למלחמה אזורית שממנה הבטיח להימנע. הם השתוללו מכך שנתניהו דיבר על הפסקת אש ובו בזמן קידם את חיסול נסראללה, שמשמעויותיו ברורות.

העצבים עליו היו כה גדולים, עד שהואשם בניסיון להעלות את מחירי הנפט כדי לעזור לטראמפ לגבור על האריס. לכל אחד, כך מתברר, יש את הפוליטיקה שלו. הרגשות הגואים הם שגרמו כנראה לשתיקה בת יממה של הממשל. רק במוצאי שבת ביידן ואחריו האריס בירכו על חיסול נסראללה.

"לישראל אין דרך חזרה"

אלא שהמחלוקת כלל לא תמה. גם כעת ביידן קורא להפסקת אש. מנגד, גם בארה"ב רבים מבינים כי "מי שקורא להפסקת אש בצפון - טועה. לישראל אין דרך חזרה. היא לא יכולה להרשות לעצמה עכשיו שלא לפרק לגמרי את הארסנל (של חיזבאללה) שכוון אליה. היא לעולם לא תקבל הזדמנות נוספת".

את הדברים כתב ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ, שלראשונה מאז בחירות 2020 מתבטא בנושאים ציבוריים (ותמוה שעד כתיבת שורות אלה טראמפ עצמו לא התייחס לחיסול). דבריו התפשטו כאש בשדה קוצים, שכן הדילמה ברורה: נטרול חיזבאללה והקרסת הציר האיראני, כהמלצת המסמך שקיבל נתניהו, או הישגים צבאיים מוגבלים תוך נכונות להפסקת אש, כרצון ביידן.

האינטרס הישראלי בצומת הזה ברור, אך הוא למעשה גם של הממשל הדמוקרטי. "כל כך הרבה יותר תוצאות חיוביות יהיו למזרח התיכון ללא הארסנל העמוס של איראן", כתב קושנר.

אם ביידן רוצה להספיק לכרות הסכם משולש עם סעודיה, עליו לתת לישראל לסיים את העבודה. יהיה קל בהרבה להגיע להסכם כזה אחרי הבחירות לנשיאות, כפי שהוא מתכנן, אם עד אליהן חיזבאללה יימחה מעל ומתחת לפני האדמה.