בלבנון צריכים לשלם מחיר - עד שיפעלו נגד חיזבאללה

אני עוקב ממרומי הכורסה אחר התקשורת הערבית והאיראנית. ניתן לקבל תמונה מאלפת ורחבה דווקא מפרטים גלויים קטנים חסרי חשיבות. הנה דוגמה קטנה: לפני כמה ימים נתקלה עיני בהודעה שגרתית. מע"צ בדרום לבנון מודיע כי בכביש הכניסה הצפוני של נבטייה מתבצעות עבודות תשתית של הנחת צנרת וזיפות אספלט. הנהגים מתבקשים להימנע מהגעה למקום.

נבטייה היא עיירת המחוז השיעית הגדולה בדרום, מעוז של חיזבאללה במרחק של 12.7 ק"מ בלבד מצפון למטולה. החיים במקום מתנהלים כאילו אין לחימה. אבל 12.7 ק"מ מדרום למטולה יישובים חרבים ריקים מאדם ננטשו ולאיש אין מושג אם ומתי יחזרו התושבים. אי־הסימטריה זועקת. זה מתכתב במדויק עם נאומו האחרון של נסראללה. מעבר לשקרים ולבדותות, כולו בסימן פטריוטיות לאומית לבנונית. הוא ממתג עצמו ככוח המגן הבלעדי של לבנון. הוא אינו משרתם של האיראנים. הוא טוען שהוא זה שמונע מלחמה כוללת - וההתנגדות היא במידה רבה תעודת הביטוח של אזרחי לבנון מול ישראל.

אבל האמת היא שכישלון המתקפה האיראנית ב־13 באפריל וכישלון המתקפה של חיזבאללה ב־25 באוגוסט הפתיעו אותו ואת פטרוניו וחשפו את חולשתם. הם נבוכים, הם כבר לא כל כך משוכנעים כי השיגו איזון אסטרטגי מולנו. הצעצועים היקרים שברשותם - טילים וכתב"מים שאותם פיתחו במשך כמעט 20 שנה - איך נאמר, לא ממש הבקיעו. הם מבינים כי לצה"ל יש יכולות מודיעיניות ומענה, והוא לא רע בכלל.

חיזבאללה לומד אותנו באמצעות המילים והטרמינולוגיה שלנו. מילים אינן רק תיאור - הן הבניה של מציאות. פעולות מיישרות קו עם המילים לעיתים קרובות, ועל כן שינוי השפה הוא גם שינוי תודעה. פתגם בערבית אומר "כשחרבך חדה - המילים שלך צריכות להיות חדות יותר".

מערכת הביטחון וההנהגה המדינית מרבות במילים כמו הסכם, הפסקת אש, הסדרה, וכו'. במילים אחרות, בואו נלחץ על כפתור ה־pause. נכריז על תיקו. נפסיק את הלחימה, נתארגן, נתעצם, נמלא את מצברי הלגיטימיות הבינלאומית, ואו־אז בעוד שנה, שנתיים, שלוש, נקים קואליציה רחבה ונתקוף את חיזבאללה ואת איראן בחמת זעם ומה זה נראה להם.

אולם זאת אשליה מוחלטת, שכמו בעבר תתנפץ על סלע המציאות.

הסדר הוא ניצחון לנסראללה

אני חוזר לנאום של נסראללה. מה הסבטקסט? החשש הכי גדול שלו שהתסיסה המבעבעת השקטה של העדות תהפוך להתקוממות עממית שתציב מולו שתי חזיתות בעת ובעונה אחת - פנימית וחיצונית. על כן ישראל חייבת לנצל הזדמנות כמעט חד־פעמית עכשיו ולפגוע בו בדיוק בנקודה הזאת.

הסדר מבחינתו של נסראללה הוא ניצחון בתנאיו. הוא ישלוף מהבוידעם את הסכם 1701 שסיים את מלחמת לבנון השנייה. ההסכם יאפשר לו להתעצם מחדש. במקום כמה מאות טילי פאתח 110 מדויקים יהיו לו כמה אלפים. הוא ילמד ויפיק לקחים. ההנהגה שלנו תנפנף בהסכם לציבור הישראלי כמו ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין שנפנף בהסכם הפיוס עם "הר היטלר" במינכן לפני מלחמת העולם השנייה. עם ישראל ינהר לצימרים. וחיזבאללה מהר מאוד יכרסם ויפר את ההסכם. ואז מה? רבים מעמיתיי לשעבר באולפנים אומרים לנו שאם חיזבאללה בחוצפתו יעז להפר את ההסכם, או־אז... הפעם או־הו... אנחנו ממש־ממש נכעס...

המערכה הנוכחית חייבת לעבור שינוי ולהתנהל עכשיו בשדה של מדינה מול מדינה, לגבות מחיר ממדינת לבנון, מהתשתיות ומאזרחי לבנון - הם צריכים לשלם מחיר כזה שיעביר אותם את מחסום הפחד, שידחף אותם לרחובות ויאתגר את אחיזת החנק של חיזבאללה. זה הסיוט של נסראללה, ואנו צריכים לממשו. מהלכים התקפיים נמרצים שלנו לא יובילו למלחמה כוללת וישפיעו גם על זירת יהודה ושומרון הרותחת. וגם אם אני טועה, על פי תוצאות 25 באוגוסט זה יכאב אבל פחות.

בראש ובראשונה עלינו לשנות את הטרמינולוגיה, את המילים: להפסיק עם הסדר, הסדרה, הסכם זמני, פסק זמן, וכו'. הגיעה העת לשפה אחרת. אולי לבחור במילותיו של קלינט איסטווד בסרט "הארי המזוהם" - המפקח קלהאן מכוון את אקדח המגנום לנבל שמנסה לאחוז בנשקו ומסנן "קדימה, תעשה לי את היום".