עמוק בבוץ: הקרבות בין הפוליטיקאים למערכת המשפט מונעים מינהל תקין

אירועי בר-מצוות של ילדים במגזר החרדי נראים אותו דבר. הרעיון הוא שוויון בין כל הילדים. הלו"ז די קבוע: חבריו של הילד מגיעים  לאירוע באותה שעה, אוכלים אותו בורקס, מקדישים לו אותו השיר, נותנים אותה מתנה ומתקפלים באותה שעה. ישיבות הממשלה בשבועות האחרונים נראות אותו דבר - מגיעים ביום ראשון, אוכלים אותו בורקס ונוזפים בנציג היועמ"שית. 

בישיבת הממשלה הקודמת, לפני כשבועיים, זעמו השרים על ההתעלמות של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרה מיארה ממקרי ההסתה נגד רה"מ בנימין נתניהו.

גם בישיבה הממשלה האחרונה זעמו השרים על נציגי היועמ"שית, אבל הפעם הזעם היה חריג. למה? כי הפעם הצטרפו למבקרים גם שרים כמו משה ארבל, מיקי זוהר, אופיר סופר וניר ברקת שהציבוריות הישראלית מתייחסת אליהם ואל סגנונם בצורה שונה.

זעם חריג

זוהר, סופר ושרים אחרים זעמו על העיכוב במינוי האלוף (מיל') צ'ייני מרום לתפקיד פרויקטור הצפון. טענת היועמ"שית היא שיש חשש כי צ'ייני נמצא בניגוד עניינים עוד מאז פרשת הצוללות (זאת למרות שצ'ייני כיהן ארבע שנים כיו"ר רשות שדות התעופה, שלוש מתוכן בתוך חקירה, והייעוץ המשפטי לא פצה פה).

השר ארבל כעס על נציג היועמ"שית בגלל 50 מיליון שקלים שביקש לאשר כתוספת ליישובי קו התפר ומעוכבים על ידי הייעוץ המשפטי, ניר ברקת כעס על סוגיית מינוי הממונה על התחרות, ושאר השרים כל אחד וענייניו.

מינויים רבים בתפקידי מפתח תקועים. ברוב המקרים בגלל התנגשות בין גורמים משפטיים, יועמ"שית ובג"ץ, לבין אנשי הממשלה. בשורה התחתונה חסרים מינויי קבע לנשיא בית המשפט העליון, מפכ"ל המשטרה, רבנים ראשיים, נציב שירות המדינה, מנכ"ל הביטוח הלאומי, נציג ביקורת על השופטים, מנהל רשות החברות הממשלתיות, וגם כמה תפקידי שגרירים.

לעשות סדר

זה אולי פחות נהוג כיום בעולם התקשורת והוויכוח הציבורי הרדוד, אבל כדי להבין למה המינויים תקועים צריך לצלול בצורה עניינית לכל מקרה ומקרה ולא להסתפק בקלישאות של "ממשלה כושלת".

בישיבה הממשלה האחרונה זעמו השרים על נציגי היועמ"שית, אבל הפעם הזעם היה חריג. למה? כי הפעם הצטרפו למבקרים גם שרים שהציבוריות הישראלית מתייחסת אליהם ואל סגנונם בצורה שונה

נשיא בית המשפט העליון – מחלוקת בין השר לוין לשופטים. לוין מסכים למנות את השופט עמית בהמשך לשיטת הסניוריטי (על פי ותק), אך מבקש בתמורה מינוי של אביעד בקשי ורפי ביטון לשופטי העליון. השופטים לא מסכימים. נציב ביקורת על השופטים - לוין טוען כי לא יכול להיות מצב ששופט עליון בדימוס שישב עם השופטים באותו השולחן ימונה להיות המבקר עליהם. השופטים מתעקשים רק על שופט עליון בדימוס.

מפכ"ל המשטרה – המועמד אבשלום פלד מחכה לעמדת היועמ"שית שבודקת האם חריגות בנייה ב־2015 לא פוסלות אותו מלכהן בתפקיד (למרות שפלד הספיק להתקדם לדרגת ניצב ואף כיהן כסמפכ"ל). רבנים ראשיים – בג"ץ מחייב לצרף נשים בעלות תקן של רבניות לגוף הבוחר את הרבנים. החשש של הרבנות ומשרד הדתות הוא שמדובר בנשים שאינן אורתודוקסיות, וההליך תקוע.

גם בסוגיות של מינוי ממונה על רשות החברות הממשלתיות והממונה על התחרות יש מחלוקת בין השרים לבין היועמ"שית. המציאות די ברורה - מדינת ישראל הפכה למדינת כל יועמ"שיה. יש הטוענים שהייעוץ המשפטי בסך הכל ממלא את חלקו, שהממשלה "מתפרעת" במינויי מקורבים או במינויים שאינם ראויים, ושהייעוץ המשפטי מהווה שומר סף שמגן מפניה.

יש הטוענים שהגענו לקו פרשת המים, כי אחרי שנים ארוכות שבהן צברו היועמ"שים כוח בלתי מוגבל הגולם קם על יוצרו, גורמי המשפט הפכו מעמדת המייעצים לעמדת המחליטים. אחד השרים הגדיר זאת בישיבת הממשלה האחרונה כ"אנחנו הוועדה המייעצת לממשלת היועמ"שים".

מדינת ישראל היא מערכת, גלגל עבודה שצריך לתפקד, והעובדה שמינויים לא מתקדמים תוקעת את גלגלי השיניים ומונעת אפשרויות של תפקוד ושירות לאזרח שזקוק למערכות הללו

הגורמים המשפטיים - הפרקליטות, היועמ"ש ובג"ץ - הפכו למנהלים בפועל של הסוגיות הבוערות ביותר שעל סדר היום, כולל במתרחש במלחמת חרבות ברזל: הגברת סיוע הומניטרי לעזה - בג"ץ יחליט, תנאי כליאה ומה יאכלו רוצחי הנוחבה - היועמ"שית מבקשת הבהרות. גיוס חרדים, זימון למילואים, ועדת חקירה - הכל בידי היועמ"ש ובית