המשימה: להעלות את איראן לסדר היום ולפתור את סוגיית משלוחי הנשק לישראל

בזמן שמערכת הבחירות בארה"ב רוגשת, בשבוע הבא יגיע רה"מ בנימין נתניהו לוושינגטון כדי לנאום בפני מושב משותף של שני בתי הנבחרים. העיתוי מחייב הליכה זהירה בין הטיפות, אך גם מספק הזדמנות לחיזוק המחויבות האמריקנית בנושאים הדחופים והמוסכמים על שתי המפלגות: קידום המאבק באיראן, אספקת הנשק, הלחימה בחיזבאללה, שחרור החטופים והבסת חמאס.

שלא כבעבר, נתניהו יידרש הפעם להביא בחשבון את ההשפעות על הפוליטיקה הפנימית בארה"ב בכל עמדה שיציג בנוגע לקידום הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. הגישה העקרונית הראויה: "כן, אך מתוך עמדת עוצמה ולא בכל מחיר". נכון לרתום את ארה"ב גם מול המגמות מצד בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, ובאותה ההזדמנות לתבוע מוושינגטון בעצמה לעצור את השימוש המעליב בסנקציות כלפי אזרחים ישראלים.

ואלה המסרים שנכון לשלב בנאום ראש הממשלה:

1. ישראל נמצאת במאבק קיומי. היא מתמודדת עם תוכנית איראנית שטנית להשמדתה, באמצעות זרועות שנבנו בידי המשטר האסלאמי, בסיוע אמצעי הלחימה, המימון והתמיכה שלו ובחסות מאמציו להשיג יכולת גרעינית צבאית. המלחמה בשבע חזיתות היא ביטוי מעשי של הרעיון האיראני. לראשונה בתולדותיה, ישראל נאלצת לנהל מערכה כש־120 חטופים מוחזקים בעזה ורבבות פונו מבתיהם בצפון.

2. ישראל היא זו שנלחמת, אך זו אינה רק מלחמתה. זוהי מלחמה על סדר עולמי ואזורי. הציר הרדיקלי נלחם בישראל משום שהיא נתפסת כראש החץ של הציוויליזציה המערבית באזור. הוא כינס שני מחנות יריבים - השיעים והסונים - רק בשם הרצון המשותף להכחדת ישראל וכדי להחליש את השפעת המערב.

3. התקפת הטילים האיראנית על ישראל ממחישה את הסכנות לעולם. המאבק בתוקפנותה לא סובל דיחוי. לא נדרש דמיון מפותח כדי להבין איך ייראה החיבור בין הטילאות האיראנית המודרנית לבין נשק גרעיני. העולם נחשף לסיכון גם דרך הסיוע האיראני לרוסיה במלחמתה באוקראינה, הפעלת רשת ארגוני הפרוקסי והפצת נשק במודל שמאפשר הרבה ובזול. המאמצים הדיפלומטיים לא ריסנו את המפלצת. קואליציה אזורית להגנה מולה היא צעד חשוב, אך אין די בו. נדרשת מערכה המשלבת מאמצים מדיניים, צבאיים וכלכליים, בהובלת ארה"ב. ישראל תמלא את חלקה.

4. חיוני לשמר אספקה רציפה של נשק לישראל, בהתאם לסיכומים בין המדינות. זהו ביטוי למחויבות האמריקנית לביטחון ישראל, שמקפידה על כללי הדין הבינלאומי ושקשובה גם לדאגותיה של ארה"ב, כפי שהוכח ברפיח ובמקרים נוספים.

5. ישראל לא יכולה לסיים את המלחמה בלי החזרת כל החטופים והשלמת כל מטרותיה. לא ניתן לכונן סדר אזורי חדש בלי למוטט את חמאס ולהשמיד את יכולותיו. רעיון האינטגרציה האזורית הוא חיובי, אך לא במקום הסרה מוחלטת של האיום. קרבתנו הגיאוגרפית לאויב לא מאפשרת נטילת סיכונים. הסכמי אברהם נחתמו בידי ישראל מעמדת עוצמה - כך נכון שיהיה גם בהסכמים עתידיים.

6. יש להגביר את הלחץ על הנהגת חמאס בחו"ל ועל המדינות התומכות בו, כדי לקדם את שחרור החטופים.

7. השליטה הישראלית בציר פילדלפי היא חיונית למניעת ההתחמשות של גורמי הטרור בעזה, בעקבות הידלדלות מלאי האמל"ח שברשותם. זהו צינור החמצן העיקרי שדרכו עברו נשק ואמצעי ייצור, אך גם שליחים, מאמנים, מומחים ואמצעים מיוחדים במעורבות איראן.

8. ניצחון מובהק בעזה ישפיע על החזית בצפון. הוא יערער את ביטחונו של נסראללה באסטרטגיית ההתשה. ישראל לא תשלים עם נוכחות חיזבאללה בטווח שמאיים על יישוביה.

9. ההכרה במדינה פלשתינית וההליכים בבית הדין בהאג הם פרס לחמאס. הסתייגות ארה"ב ממהלך ההכרה החד־צדדית היא חשובה. לאחר המחיר הכבד ששילמה, ישראל חייבת לנקוט גישה מפוכחת וזהירה בעמדותיה בסוגיה הפלשתינית.

10. הסטארט־אפ הישראלי: צמיחה מתוך משבר. מתוך זוועות המלחמה נחשף גרעין הדנ"א הישראלי. אויבינו מצאו מולם עם חזק כלביא, וצבא שהתעשת ופעל כמכונה משומנת. עם ישראל ידע אסונות כבדים. ימי בין המצרים מזכירים אותם. למרות זאת, מעולם לא שקענו בתהומות ייאוש ורוחנו לא נשברה. כשנפלנו - קמנו, ומתוך כל משבר צמחנו. כי נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר.

הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית