אפשר להניח שכאשר חשף הנשיא ביידן לפני שבוע ויומיים את התוכנית לעסקת החטופים, זאת היתה בעצם הצעה שנענתה לדרישות חמאס והוצגה כתוכנית של ישראל. אלו היו בעצם התנאים שגנץ ואיזנקוט הסכימו להם. מאז, הגיב חיזבאללה בהסלמה פראית בצפון, וחמאס, באופנים שונים, דחה את העסקה. ההתפתחויות האלה היו אמורות לשכנע את בני גנץ להישאר בממשלה.
השאלה היא אם המבצע המזהיר בנוסיראת הוא אירוע משנה-משחק גם בהקשר הפוליטי. מתברר שגם בתוך הלול הצווחני הגועש של התקשורת והפוליטיקה הישראלית מישהו עוד מסוגל להחליט ולתכנן מבצע כל כך מסובך. מבצע כירורגי בלי הרדמה. אני באופן אישי איעלב אם מזכ"ל האו"ם גוטרש לא יגנה את מבצע החילוץ.
שמחת הרגע לא תחזיק מעמד הרבה זמן, אבל היא תאפשר לבני גנץ לשקול מחדש את מהלך התפטרותו, שאינו תורם למאמץ המלחמתי, אלא ההפך - עלול לפגוע בו.
מבצע שחרור החטופים מעניק משקל נוסף ולגיטימציה להמשך פעולת צה"ל בעזה, בעיקר במרכזה ובדרומה. מתברר שהפעילות המתמשכת מייצרת מודיעין, וההצלחה מוסיפה ללחץ על יחיא סינוואר וכנופייתו.
לא מגיבים טוב
הצלעות הנוספות בתמונת הקרב הצבאית־פוליטית: מועד סיום המלחמה ומועד הבחירות. מבצע השחרור בהחלט נותן צידוק ולגיטימציה להמשך המלחמה בעצימות כלשהי. ההתפטרות לא תתקבל טוב בציבור, אבל בקרב חלק מתומכיהם הישארותם של גנץ ואיזנקוט תהיה אכזבה. בלי קשר ליכולת השלטון להתעלות ברגעים כאלה, החברה הישראלית לא מגיבה היטב לאתגר המלחמה הקיומית שהציבו חיזבאללה וחמאס. הפלגנות חזרה למחוזותינו הרבה יותר מהר ממה שאפשר היה לחשוב.
ישראל הייתה אמורה להפגין אחדות דומה לזאת של בריטניה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, או לכל הפחות ארה"ב אחרי מתקפת 11 בספטמבר. המלחמה הפנימית בציבור הישראלי רק מעודדת את שני ארגוני הטרור הנשלטים בידי איראן להמשיך במלחמתם. זו הזדמנות לחזור לאחדות של תחילת הדרך. ייתכן שמועד מוסכם לבחירות, רצוי בשנת 2025, ייצר איזשהו שקט תעשייתי פוליטי עד ההתקרבות לבחירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו