"הן אפשר, שאגו בחורים כי נגמר", כתב חיים חפר בעיצומה של מלחמת העצמאות. במקרה של "חרבות ברזל", נראה שהסוף קרוב משחושבים.
אמנם בצה"ל כל תכנית נתונה לשינויים, אבל על הנייר בעוד כארבעה שבועות צפויה להיגמר הפעולה ברפיח. בכך יגיע לסיומו "השלב העצים" של המערכה, כפי שתוכננה על ידי צה"ל ואושרה בקבינט.
כלומר, בעוד פחות מחודש ישראל תכריז קבל עם ועולם על סוג של סוף המלחמה. על פי התכנית הצה"לית, יהיו לאחר מכן פשיטות נקודתיות על מוקדים שבהם תזוהה פעילות חמאסית, אולם הן יהיו קטנות ומוגבלות יותר בגודלן ובכוח האש שלהן.
ההכרזה הישראלית הרשמית על "סיום המלחמה", עשויה להיות הסולם שיאפשר לחמאס לאמץ את עסקת החטופים שכרגע הוא דוחה. סינוואר הרי חטף את תושבי העוטף וחייליו, כדי לעצור באמצעות שחרורם את מכונת המלחמה הישראלית. ראש הממשלה נתניהו סרב עד כה ובצדק להיענות לדרישה לנצור אש. אך בעוד מספר שבועות, כאשר תסתיים הפעולה ברפיח, יוכל לרצות את שני הצדדים שנוצרו בשיח הציבורי בארץ. גם אלה שדרשו "ניצחון", וגם אלה שקוראים ל"עסקה עכשיו".
לצד הניצי שדורש עוד פעילות צבאית, יוכל נתניהו לומר שתכנית המלחמה יושמה על לפרט האחרון, כולל רפיח, כפי שהוא עצמו התחייב פומבית. לכן אימוץ העסקה אינו בגדר כניעה לסינוואר. מנגד, אם ראש המפלצות מעזה יקבל את המתווה שבפועל כן נותן לו את כל מה שדרש, אזי כמות גדולה של חטופים תשוב הביתה. בכך נתניהו ירצה את המחנה התובע את העסקה לאלתר.
"סיום המלחמה", עם או בלי מירכאות, עשוי גם להביא לסיום ההתכתשות עם חיזבאללה. זו ההערכה ומשאלת הלב של בכירים בארץ. נסראללה הרי פוגע בישראל כדי לצאת ידי חובת "הסיוע לפלסטינים בשעתם הקשה". הוא משלם מחירים לא קטנים. ההכרזה הישראלית עשויה לשמש אותו כתירוץ להפסיק את שיגורי הכטב"מים והרקטות לצפון.
מנגד, אם לא יעשה זאת, לישראל יהיה יותר קשב להגביר את הפגיעות בו, כאשר היא כבר פחות עסוקה בעזה. כך שגם יש פה סוג של מאזן אימה מבחינתו אם יחליט להמשיך בירי.
העתיד הפוליטי לפני הכל
בחזרה לביצה המקומית, מאחורי כל ההתפתחויות האפשריות האלה, מסתתרת הפוליטיקה. ככה עובד הראש של נתניהו. הווקטור הפוליטי הוא המנחה המרכזי אצלו. בסוף, למרות הדיבורים הגבוהים באלף ואחד נושאים, נתניהו מקבל את ההחלטות כמעט תמיד, על פי מה שטוב לשרידותו.
במקרה הנוכחי, ההגעה לנאום בקונגרס ב-24 ביולי, אחרי מה שיוגדר כ"סיום המלחמה", תפחית כנראה את המחאות וההתנגדות שילוו את הביקור. מצב כזה גם יקל על ביידן לפגוש אותו - פגישה שלא אמורה הייתה להתקיים במועד המקורי לנאום, השבוע.
הופעה בקונגרס גם טובה לבחירות ובסביבת נתניהו מעריכים שהסיכויים להן גבוהים.
עסקת חטופים, אם תהיה, תוביל את סמוטריץ' ובן גביר לעזוב את הממשלה. הם הרי לא יכולים לחיות איתה. במקביל, בג"ץ כנראה יעצור את תקצוב הישיבות ויכפה צווי גיוס על הצעירים החרדים. גפני ("ממשלה בלי סייעתא דשמיא") ודרעי ("עדיף ללכת לבחירות") ימשכו כנראה בידית כיסא המפלט.
כלומר סיכויו של בלוק נתניהו לשרוד את החודשים הקרובים זעומים למדי. שלא לדבר על המחאה ברחובות, שכנראה תתעצם עם פרישת גנץ מהממשלה.
אם אכן יהיו בחירות בחודשים הקרובים, נתניהו שתמיד נמצא צעד לפני יריביו, רוצה להגיע אליהן מוכן. "ניצחון" מצד אחד, עסקה מצד שני, ונאום היסטורי ימצבו אותו במקום טוב באמצע לקראתן.
אם זה יספיק לו כדי לנצח שוב יקבע הבוחר. אבל כמה חבל שאותה מידה של תחכום וערמומיות, לא הושקעו בתכניות המלחמה המאכזבות מול חמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו