התקרית, קבלת האחריות - וקרב הבלימה המדיני: לא להיכנע ללחץ הבינלאומי

מי שדמיין בעזה מלחמה סטרילית שבה אין נפגעים לכוחותינו, והפעולה נגד מחבלי חמאס נעשית באופן כירורגי שמבדיל בין מחבל לאזרח שמאחוריו הוא מסתתר בדיור שמתאים לחדר ניתוח סטרילי, קיבל אתמול הוכחה נוספת כי במלחמה יש טעויות.

אלה טעויות טראגיות שקשה מאוד להבין את נסיבותיהן כאשר יושבים על הספה מול המחשב וממנו מחלקים ציונים לכל עבר (עיין ערך אחד מראשי המחאה שקבע אתמול כי בעזה יש פשעי מלחמה מכוונים), ושופטים את מי שנמצאים כבר חודשים ארוכים בשדה הקרב.

הסערה מסוכנת יותר מהאירוע

אותו פעיל מחאה מרכזי איננו לבד, כמובן - את הלך הרוח שהוא מבטא השמיעה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שגם חזרה על השקר לפיו ישראל מרעיבה כנשק את אזרחי רצועת עזה.

אבל הסערה המסוכנת יותר סביב האירוע הזה לא מתחוללת ברשת X אלא במרחב הבינלאומי שבו נדרשת ישראל לתמרן מאז תחילת המלחמה: בין האכלת אוכלוסיית אויב לבין מיטוט שלטון חמאס האזרחי בו.

מלאכת מחשבת שדורשת להבטיח שאירועי 7 באוקטובר לא יוכלו לקרות עוד מהגבול עם עזה ולהוציא את החשק גם לחיזבאללה האורב מצפון ולאיראן הספונסרית הראשית של מחוללי הטרור על גבולנו ובתוככי ישראל.

ביממה החולפת דרשו ידידינו תחקירים, ממצאים ותיקון מהיר קדימה של אותו ירי בשוגג על עובדי ארגון הסיוע הבינלאומי. רק שהם דרשו את מה שישראל הזדרזה לעשות מלכתחילה בשל הידיעה כיצד השימוש בתקרית זו עלול להרחיק אותה מביטחון וגם משלום בעתיד הנראה לעין.

טעות, לא ירי מכוון

בצה"ל השתמשו במילים קשות לתיאור האירוע: "קשה" ו"דרמטי" היו חלק מהביטויים שנועדו להמחיש עד כמה הטעות הזו היא טעות ולא ירי מכוון, כמו שאויבי ישראל מבפנים ומבחוץ מתאמצים להדביק לחיילינו. צמרת צה"ל ובכירי הדרג המדיני תופסים את הראש מאז ליל שני ומבטיחים תחקיר מלא ותוצאות ראשוניות בתוך שעות.

כבר אמש הגיע הרמטכ"ל לפיקוד דרום, שם הוצג לו תחקיר ראשוני על האירוע שבו כטב"ם גרם למותם של שישה זרים ופלשתיני אחד, כולם עובדי הארגון. כחלק מהפקת הלקחים, באיחור טרגי של יממה, גם הוקם מרכז חדש בפיקוד דרום של נציגי מתפ"ש ונציגי צה"ל שאמור לשקף את התיאום בהעברת הסיוע ההומניטרי לרצועה.

התחקיר והממצאים אמורים להתייחס לאירוע בלתי אפשרי בשדה הקרב לכאורה: שלוש מכוניות ובהן חמושים מתלוות למשאיות סיוע בשעת לילה מאוחרת, מאחת המשאיות גם מתבצע ירי. החיילים מזהים אותם כאיום ויורים.

האם מדובר באירוע שבו ניתן לקבוע חד־משמעית כי מדובר בפשע מלחמה, או שצריך להיות מוטה באופן קיצוני נגד זכותה של ישראל להגנה עצמית כדי לראות בכך אירוע נפשע? אני בוחרת באפשרות השנייה.

צה"ל, שפועל כאמור במציאות קשה, הוא לא הראשון לירות בבלתי מעורבים, וכל שכן בעובדי סיוע בינלאומיים בשטח מלחמה. פשפוש קצר בזיכרון הבינלאומי יעלה תקרית שכזו מ־2006, אז היתה זו ארה"ב שפגעה בעובדי סיוע הומניטרי במזרח מוסול.

ניסיון עגום מהעבר

רק שמה שעובר רק עם ביקורת וללא השלכות עבור מעצמות, לא עובד עבור ישראל. במלחמות ובמבצעי עבר טעויות בשדה הקרב הובילו לסיום העימות עוד לפני שישראל השיגה את מטרותיה. נזכיר כאן שניים לטובת החישוב הכללי: ב־96' במהלך מבצע "ענבי זעם", וביולי 2006 במלחמת לבנון השנייה.

הפעם אסור לזה לקרות. אי אפשר שמלחמה אשר בה נהרגו יותר מ־600 חיילים, ומאות אזרחים נטבחו ונחטפו, תסתיים ללא הכרעה. אירוע כזה יזמין את הטבח הבא - ואחריו גם את קורבנות הצד השני כמתחייב במלחמה.

אלה שמוכנים למחול על מאות יהודים נרצחים, לפחות יכולים לגלות חמלה (בנוהל) כלפי אזרחי האויב שיספגו שוב אבידות קשות אם נידרש להגן על עצמנו. ככה זה במלחמה. כדי שדם החיילים שנשפך לא יהיה לשווא מלכתחילה, וכדי למנוע את המלחמות הבאות או לפחות לדחות אותן ככל הניתן - ישראל צריכה להכריע.