תחושה לא נוחה מטפסת במעלה הגרון כשנחשפים להליכי החיזור שהיו פה בשבועות האחרונים, לקראת חידוש המגעים לעסקת חטופים.
נתניהו: "דיברנו על ההתפתחויות במלחמה, לרבות המחויבות של ישראל להשיג את כל מטרותיה"
זה לא שלא חשבנו שישראל תידרש לוויתורים כואבים כמו בכל משא ומתן - בוודאי עם ארגון טרור רצחני ששבה נשים וילדים. אך נדמה שאחרי חמישה חודשי מלחמה, לחמאס יש תוכנית יציאה ממנה - והיא לא כרוכה בשחרור הנשים, הגברים והילדים שלנו מהשבי.
לעזאזל העובדות
למעשה, ארגון הטרור שטבח במאות מאיתנו לא נלחץ אל הקיר. הוא לא מסתתר במחילות והוא לא מתחנן להפסקת אש. להפך - הוא פותח את שידורי CNN או את הלייב מהאו"ם, ומבין שתוכנית החילוץ שלו כבר יצאה לדרך.
אתמול קיבלו מחבלי חמאס זריקת עידוד משני נאומים שנשמעו באו"ם בזה אחר זה. את האחד נשא יו"ר האיחוד האירופי, ז'וזפ בורל, הידוע בגישתו העוינת את ישראל, ואת השני נשא ברוב חוצפתו יו"ר אונר"א פיליפ לזריני, שאנשיו השתתפו בטבח באופן פעיל.
השניים האשימו את ישראל בשימוש בהרעבה ככלי מלחמה: "האסון ברצועת עזה אינו שיטפון או רעידת אדמה - הוא מעשה ידי אדם. ישראל גורמת לרעב בכוונה", אמר בורל.
להבדיל (או שלא ממש), בחלוף שעות ספורות התקשר נשיא ארה"ב ביידן לרה"מ נתניהו, ושוב רמז שישראל לא עושה מספיק בעניין העברת הסיוע ההומניטרי. אפשר רק לנחש כמה מתוך 45 הדקות שבהן שוחחו השניים הוקדשו לענייני החזרת החטופים והניצחון במלחמה, וכמה לטובת תחזוקת הקמפיין, שעלול להביא לסיום המלחמה בלי שני ההישגים הנדרשים.
הביקורת הבינלאומית מרפה את ידי ישראל
הביקורת הבינלאומית שמרפה את ידי ישראל מניצחון ומהעמקת הישגי המלחמה, גם מעניקה לחמאס את צינור האוויר שהוא כה זקוק לו: תקווה.
איפה המנהיגים המערביים ביחס לחטיפת הסיוע בידי מחבלי חמאס? מדוע לא שמענו ולו גינוי רפה של הסתתרות שלהם בין אזרחים, ושל העובדה שרק אתמול הם נתפסו בתוך בית חולים? ככל שחולף הזמן מאז טבח 7 באוקטובר, ידידותינו הקרובות מוכנות להכין את הקרקע לטבח הבא. הן מלמדות את מחבלי האזור שלא משנה עד כמה יכו ביהודים - בחלוף די זמן ממראות הדמים הם יוכלו לקבל הגנה בינלאומית לצורך התארגנות מחדש.
אגב, נראה שהקמפיין להצלת חמאס עובד נהדר, ולעזאזל העובדות: פתיחת המעברים לעזה חרף ההחלטה הראשונית לנתק קשר עם הרצועה, מעבר סיוע ממצרים גם דרך ארגונים הקשורים קשר הדוק עם כוח קודס באיראן (כן, כן, קראתם נכון), פתיחת השמיים לסיוע אווירי ובניית נמל לחופי עזה. ישראל עושה את כל זה תוך כדי מלחמה עם אויב אכזר, שמשתמש באוכלוסייה שלו כמגן למתקפה.
הצביעות הבינלאומית נגדנו היא מציאות שאין להתכחש לה. לכן, לצד העברת הסיוע, קברניטי המלחמה צריכים לעשות הכל כדי להשלים את המשימה. האשראי הבינלאומי הוא צורך, אך הישרדותנו כאן היא הבסיס ליום שאחרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו