הבחירות המוניציפאליות חשובות אך יכולתן לנבא את תוצאות ההצבעה לכנסת מוטלת בספק

טרום שבעה באוקטובר, בצל המאבק החריף בין הציבור הליברלי לשמרני סביב הרפורמה המשפטית, אשר שיאו הגיע גם לעימותים פיזיים סביב תפילות יום כיפור והקפות שמחת תורה - הבחירות המקומיות היו בהחלט יכולות להיות סימן לבאות באשר לבחירות המרכזיות. זו היתה יכולה להיות שעתם של הליברלים להוכיח שרוב הציבור מפגין אי־אמון בממשלה השמרנית, שאמנם נסמכת על 64 מנדטים בכנסת, אך אולי היתה סופגת מכה בבחירות המקומיות.

בתוך הליכוד כבר היו שרים שהודו כי יש נציגים רבים בערים ליברליות שלא רצו להזדהות עם המפלגה בגלל חששם כי הם עלולים להינזק מכך בבחירות המקומיות. המגמות האלה של שמרנות מול ליברליות, בעיקר בערים ליכודניקיות ומסורתיות, היו עשויות להוות מעין סקר מעניין באשר לשאלה היכן הציבור נמצא לקראת הבחירות הבאות שיבואו לאחר ממשלת הימין על־מלא. אך הטבח הנורא טרף את הקלפים בהיבט הזה, וכעת הציבור היחיד שבאמת נסער מהבחירות המקומיות הם החרדים שרובם פחות נושא בנטל הצבאי של המלחמה האמיתית שקיימת מחוץ לאלעד ולבני ברק.

רבים בבחירות המקומיות אינם מצביעים כמו שהם מצביעים בבחירות הארציות. והפוליטיקאים - כמו הרבה דברים בחיים, הכל מתבסס על כסף ועל מנגנון

נכון לכתיבת שורות אלה, טרם פורסמו תוצאות האמת הראשונות בבחירות לרשויות המקומיות. בסיכומו של יום, אשר אולי למעט המגזר החרדי שבו סערו הרוחות, ניתן לומר שאצל רוב הישראלים הוא הוקדש ליום חופשה נחמדת ללא מתח רב וללא הגעה לקלפי. נשאלת השאלה עד כמה ניתן להסיק מתוצאות הבחירות המקומיות על הבחירות הבאות לכנסת. האם מדובר בתחזית אותנטית מהשטח או בקשר אפלטוני בלבד? להערכתי התשובה מורכבת.

מצד אחד, הפוליטיקאים מהמפלגות בשלטון המרכזי מייחסים חשיבות גדולה למאורע ומכתתים רגליהם בין המועמדים השונים כדי להרוויח עוד קצת כוח פוליטי במועצות העיר השונות ובלשכות ראשי הרשויות. לא סתם הם עושים זאת. בכל בחירות ארציות אנחנו מסיקים על כוחן של המפלגות בין היתר לאור מנגנון השטח שיש להן. פעילי השטח הם בדיוק אותם חברי מועצות, ראשי ערים וסגניהם שפועלים למען אותן מפלגות, כדי שביום פקודה הם ישפיעו בזירה המקומית ויאספו עבורן קולות. כמו הרבה דברים בחיים, עסקת השותפות בין הפוליטיקאים במפלגות המרכזיות לאלה במקומיות מבוססת על כסף. המפלגות הגדולות מממנות את נציגיהן ברשויות המקומיות, והאחרונים בתמורה מחויבים להן. בבחירות הנוכחיות יש הלימה יחסית גבוהה בין הגודל של הרשימה בכנסת לכמות הרשימות שהיא מריצה בזירה המקומית. הליכוד מריץ הכי הרבה רשימות, ואילו המחנה הממלכתי שני ולאחר מכן יש עתיד.

בזירה המקומית יש גם ריצות נפרדות בניגוד לשיתופי הפעולה שיש בכנסת. לדוגמה, תקווה חדשה רצה בכמה מקומות בנפרד מהמחנה הממלכתי. גם סמוטריץ' ובן גביר מתחרים ראש בראש בכמה מקומות. האם ניצחון של סער על גנץ או של בן גביר על סמוטריץ' במקומי משקף את כוחם בארצי באותו מקום? ממש לא בטוח. רבים בבחירות המקומיות אינם מצביעים כמו שהם מצביעים בבחירות הארציות. לא אחת מתמודדים במישור המקומי מועמדים שבכלל כבר היו שחקנים ותיקים בזירה ושכל פעם הם מחליפים רק את מקור המימון שלהם. כך, למשל, יכול להיות מועמד שהיה מזוהה בעבר עם הבית היהודי וכיום הוא עם בן גביר, ואילו מועמד שהיה מזוהה בעבר עם הליכוד או בנט אך כיום הוא רץ מטעם סמוטריץ'.

על פי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, רוב הציבור לא מושפע מתמיכה של מפלגת יש עתיד והליכוד במועמד ברשויות המקומיות. משמע, הרוב לא מצביע בהתאם לעמדותיו בבחירות המרכזיות.