"לא יישארו חטופים לשחרר": החטופות שחזרו מהשבי מדברות על רקע המבוי הסתום במגעים לעסקה

מטה משפחות החטופים עורך הערב (רביעי) בתל אביב הצהרה מיוחדת של חטופות שחזרו משבי החמאס. החטופות העבירו מסר ברור לממשלת ישראל ברקע המגעים לעסקת חטופים והפסגה בקהיר. 

עדינה משה, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז ושוחררה לאחר 49 ימים: "אני מבקשת לפנות אל ראש הממשלה שלי, למשפחתו לשרה ולבניו. אני הייתי שם אני, הרגשתי שם, אני כאבתי שם אבל שוחררתי. החברים שלי, הנערים והנערות שאותם חינכתי עדיין שם. אני חושבת שיש חלק מהם שלא שרדו כבר כי הם הועברו ממקום למקום בלי יכולת תנועה. אפילו אני יודעת שהם לא מקבלים את התרופות הנדרשות. אני יודעת שהם כבר לא במקום שבו אני הייתי", אמרה בבכי. 

"שוב אני פונה אליך מר נתניהו, הכל בידך, אתה הוא זה אתה הוא זה שיכול ואני מאוד פוחדת ומאוד חוששת שאם תמשיך בקו הזה של מיטוט החמאס לא ישארו שבויים לשחרר. גם בין הצעירים יש אנשים שזקוקים לתרופות כי אני מכירה אותם, את חלקם חינכתי שנים רבות בקיבוץ שלי. אני מניר עוז, אנחנו שמרנו על הגבולות האלה הרבה מאוד שנים, עשרות שנים. לא ברחנו גם כשהפציצו אותנו, לא התפננו גם כשהיו מטחים כבדים, היינו שם כי אנחנו אוהבים את המקום ואת המדינה ואת זה לא יקחו ממני, אבל אני רוצה את המדינה שלי בחזרה. אני מדברת על המוסר של המדינה שלי הוא איננו". 

סהר קלדרון, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז יחד עם אביה ואחיה ושוחררה לאחר 52 ימים: "בשביעי באוקטובר נחטפתי מהבית שלי באכזריות ואני כאן לצעוק את הכאב שלי - אעשה מה שאני יכולה כדי שאבא שלי יחזור. הוא כבר 124 יום נמצא אצל רוצחים, אתם יודעים מה זה בכלל להיות שם? יום אחד? רק שעה אחת זה גיהנום. הייתי שם 52 יום. למה אני ילדה בת 16 צריכה לעבור את זה?
נכון אני אולי חיה ונושמת אבל בנפש נרצחתי וכל מי שנמצא שם נרצח כל יום מחדש. אתם יודעים מה זה מחבל שבוהה בך 24 שעות והפחד שמישהו יאנוס אותי? ומה יכולתי לעשות - רק לחכות". 

עוד הוסיפה: "חיכיתי וחיכיתי במשך חודשים וכל מה שחשבתי זה איפה הממשלה שלי, תודה שהחזרתם אותי אבל מה יהיה על אבא שלי שלא יודע אם ישרוד את היום. אל תדברו איתי על מוסריות ואי אפשר לתת להם עוד מחבלים. מה זה משנה? יש 135 בני אדם שעדיין נושמים, אז בבקשה תצילו את מי שבחיים כי את המתים לא נצליח להחזיר. אל תגרמו לי להפסיד את האמון במדינה פעם נוספת. לא נפסיק להילחם".