נתניהו לא מפתיע: תשובתו לשאלת המדינה הפלשתינית נשארה בדיוק אותו הדבר

אחרי 30 שנה בעין ציבורית, מהן מחצית התקופה כראש ממשלה, אין משהו שכבר איננו יודעים על נתניהו – בפרט כשמדובר בסוגיה כמו "מדינה פלשתינית". אם רוצים להבין מה קרה בסוף השבוע האחרון בנושא הטעון, אפשר לפנות לראיון שהעניק לאחרונה איש סודו לשעבר של נתניהו, ארי הרו, כשנשאל בעיתון זה על אמינותו של האיש.

"נתניהו אדם מאוד חדור מטרה, והוא עושה מה שצריך כדי להגיע אליה. אם צריך בדרך להשתמש בדרכים כאלה ואחרות, הוא עושה זאת. הוא אמר לך בבחירות 2015 'לא תהיה מדינה פלשתינית', ואחרי הבחירות בעקבות הלחצים הבינלאומיים תמרן. אני לא חושב שהוא מתכוון להיות לא אמין, אלא משנה כיוון כשהוא מגיע למסקנה שזה נדרש".

וזה בדיוק מה שקרה גם הפעם. נתניהו נתן לביידן להבין שלא יתנגד למינוח "מדינה פלשתינית מפורזת", אם זה מה שהנשיא האמריקני רוצה לשמוע. על אחת כמה וכמה אם על כף המאזניים מונחות תמיכת ארה"ב במלחמה ונורמליזציה של ישראל עם העולם הערבי. האם לא ראוי לשחרר קצת חבל מילולי בנושא הזה, כדי להביא הישגים עצומים, ובתנאי שעומדים על המהות.

אכן, קיימת סכנה שעצם השימוש במונח "מדינה פלשתינית" ייצא משליטה אם וכאשר היא תקום. אך לזכות נתניהו עומד מבחן הזמן והניסיון בהקשר הזה. "המדינה הפלשתינית" שלה הסכים היא זו שהוגדרה בנאום בר-אילן ובתוכנית המאה של טראמפ: מפורזת, נטולת הסתה לרצח יהודים, לא משלמת משכורות לרוצחים, ומכירה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

אלה עמדותיו העקביות מזה שנים רבות, ואלה התמרונים שהוא עושה סביבן כדי להסתדר עם תפיסתו שלו, הלחצים מחוץ והצעקות מבית. או כפי שתמצת את העניין השגריר האמריקני לשעבר, דיוויד פרידמן: "מדינה פלשתינית על הירח".

אגב, נתניהו אינו היחיד. האם שמעתם את גנץ או איזנקוט מדברים לאחרונה על "מדינה פלשתינית"? התשובה שלילית. רק שלהם קל יותר. אותם הדמוקרטים מחבבים. כנ"ל לגבי בנט שבעת היותו ראש ממשלה יכול היה להתבטא בפומבי נגד "פתרון שתי המדינות", משום שהיה לו את השכפ"ץ של לפיד והשמאל. אותם ביידן אהב.

כך שמהמשחקים האלה של נתניהו אין מה להתרגש. לעומת זאת, מה שכן צריך להטריד היא הנכונות שלו ושל שר הביטחון גלנט להשאיר את תושבי עוטף עזה מחוץ לבתיהם עד לקיץ. אכן, יש סכנה מסוימת לשוב ליישובי העוטף מול צפון רצועת עזה, אולם זו אינה גדולה יותר מאשר האפשרות שתושבי אשדוד, יבנה או נתיבות יספגו מטח רקטות. תרחיש האימים של חדירת מחבלים, ככל הידוע, כבר אינו אפשרי.

מאידך, לחזרה הביתה יש ערך ציוני, כלכלי ומורלי ראשון במעלה. שיבתם, יחד עם מעטפת ביטחונית וכלכלית מקסימלית, תהיה תחילת הניצחון על חמאס – ניצחון שמושג בזכות הלחימה העזה של חיילינו ברצועה. לכן, במקום לזגזג, נתניהו ויתר חברי הממשלה נדרשים לעמוד במה שכבר החליטו. בכל מקום שאפשר יש להחזיר את האנשים הביתה.