התביעה בהאג התעלמה מפשעי חמאס, אך ממילא לא ציפינו לדיון הוגן

שתי בעיות רציניות אפפו את הדיון בהאג אודות "רצח העם" שישראל מבצעת כביכול בעזה. האחת, עצם קיומו. השנייה, הרצינות והקשב שאנו הישראלים הפננו אליו. רציונלית הרי הכל מבינים שהמשחק מכור ושאין למה לצפות, אבל רגשית היהודים הם עם של עורכי דין, וכשטריבונל מתכנס בכובד ראש, איננו יכולים להסיר את העיניים. מן פגם מולד שכזה.

אחרי שאמרנו את זה, התצוגה שנתנה היום דרום אפריקה בבית הדין הייתה טובה למרבה הצער. היה זה מאותם מקרים שבהם הטיעון המשפטי נבנה לתלפיות, ולא חשוב שאין לו קשר למציאות. כל ילד יודע שהאשמת ישראל ברצח עם מגוחכת ותלושה, אבל העובדות מעולם לא קלקלו קייס טוב. תשאלו את אלפרד דרייפוס.

וכך נאלצו נציגי ישראל בבית הדין, וכל מי שעקב אחרי הדיון מרחוק, לשמוע במשך שלוש שעות גיבובי הכפשות לאין קץ. הגדילה לעשות אחת מנציגות התביעה כשהזכירה את האמנה נגד רצח עם שייסדה את בית הדין לצדק. בטון קודר היא ציינה כי האמנה, "נכתבה ב-1946 במטרה למנוע הרג בני אדם או פגיעה חמורה בהם, בגלל השתייכותם לקבוצה לאומית, אתנית, דתית וגזעית, ומתוך כוונה להשמיד השמדה גמורה או חלקית את חברי הקבוצה, ללא קשר לאשמה אישית". אכן אזכור חשוב. רק פרט אחד השמיטה הפרקליטה הלא נכבדת. את העם שבגללו נכתבה האמנה ודווקא לאחר מלחמת העולם השנייה.

במילים אחרות - והדבר מן הסתם יאוזכר מחר על ידי נציגי ישראל בהאג - העם היהודי שהביא לעולם את הציווי "לא תרצח" - ומשום כך הותקף לאורך ההיסטוריה יותר מכל עם אחר - הוא האחרון שצריך להסביר לו למה לא הורגים אנשים ועמים. אבל תתפלאו, אחד התובעים מצא לנכון לבזבז על העניין האלמנטרי הזה זמן יקר של בית המשפט. כנגד מופע הסילוף והעיוות, יַראו נציגי ישראל את מאורע הפתיחה של המלחמה – פרק שהדרום אפריקנים דילגו עליו כמובן. הפשעים נגד האנושות שביצע חמאס, אשר יש לקוות כי יוצגו במלוא זוועתם, יבהירו לכל אדם הגון, מי זה שחותר לרצח עם לו רק היה הדבר ביכולתו. אמנת חמאס הרי מדברת בעד עצמה.

ועדיין, אין לצפות שהשופטים ישתכנעו. אחרי הכל, את חברי בית הדין בהאג בחרה עצרת האו"ם, ויחסה לישראל ידוע. ממילא, במיליה המשפטי הבינלאומי, ישראל כהנחת יסוד היא כובשת ופושעת עוד הרבה לפני המלחמה. כך שדיון הוגן לא צפוי פה.

מה בכל זאת אפשר לנקות מהשולחן? מי שעדיין טוען שהתביעה בהאג נולדה, "בגלל האמירות הקיצוניות של בן גביר, סעדה ועמיחי אליהו", לא יודע מה הוא סח, ולא מבין מה ומי ניצבים מולנו. שר החוץ הדרום אפריקני נתלה בדבריו, בעיקר בציטוטים של נתניהו ("עמלק"), גלנט והנשיא הרצוג, כראשי המדינה שהורו כביכול על רצח העם. ללמדנו שכולנו ביחד בסירה הזו, מימין, משמאל ומכל שאר הגוונים שבאמצע. מי שלא מצליח לראות זאת, מי שעדיין חי בבועת הפלגנות הפנימית, כנראה לא הפנים למה פרצה המלחמה.