יצחק לבנון, דיפלומט ותיק ומוערך, שהיה שגריר ישראל במצרים, הלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 79. לבנון נולד בנובמבר 1944 בביירות, בירת לבנון, בנה של שולמית קישיק-כהן, שהייתה מרגלת עבור ישראל בלבנון ופעילת עלייה, שעסקה בהברחת יהודים מסוריה ומלבנון לישראל.
לבנון עלה לארץ ב-1967 עם משפחתו והחל את דרכו בשירות החוץ בשנות ה-80. לימים סיפר כי קרא בעיתון על פתיחת קורס צוערים במשרד החוץ והחליט לנסות להתקבל: "הלכתי אל הלא נודע, וכך פתחתי בקריירה שנמשכה 40 שנה".
"המזרח תיכוניסט" בשגרירות
במהלך השנים, לבנון מילא שורה ארוכה ומרשימה של תפקידים ובהם מנהל המחלקה לתקשורת ערבית במשרד החוץ, שליח ישראל למוסדות האו״ם בז׳נבה ותפקידים משמעותיים נוספים במשלחות ישראל באו״ם, ונצואלה, קנדה, צרפת וקולומביה.
בהמשך הקריירה הדיפלומטית שלו, לבנון היה הקונסול הכללי בבוסטון. בשלהי 2009 מונה לבנון לשגריר ישראל במצרים וכיהן בתפקיד זה במהלך המהפכה במצרים. במהלך תקיפת שגרירות ישראל במצרים היה בקהיר וחולץ בטיסה של חיל האוויר.
לאחר קריירה ענפה וממושכת פרש לבנון ממשרד החוץ ב-2011. לאחר מכן, הוא הרצה במרכז הבינתחומי הרצליה וכתב מאמרים בנושא המזרח התיכון. לבנון כתב את ספר הזיכרונות שלו: "בעין הסערה: סודות דיפלומטיים".
"הוא היה פשוט כוכב"
אלון ליאל, לשעבר מנכ״ל משרד החוץ, סיפר על לבנון: ״עבדנו יחד יותר מ-30 שנה בשירות החוץ. הוא גדל בצל אימא ענקית. היה לו קשר מיוחד למדינה בה נולד, לכן גם לדעתי שינה את שם משפחתו ללבנון שבא בשערי משרד החוץ. שירתנו יחד בשגרירות בפריז בראשית שנות ה-80. הוא היה ה'מזרח תיכוניסט' שלנו בשגרירות, יועץ למזרח התיכון והוא היה פשוט כוכב. מאז החל לצאת שמו למרחוק במשרד, עד שהפך למומחה משרד החוץ ללבנון והמזרח התיכון".
"בהמשך הלך לתפקידים אחרים, עד שמונה לשגריר במצרים. הוא היה 'שגריר חוקר', כזה שעובר באופן אישי על כל התקשורת המקומית המצרית, מגלה מגמות. כל ביקור שלי אצלו בקהיר היה חוויה מהבחינה שהיה נותן סקירות עומק משמעותיות. הוא היה נצור בשגרירות באותו יום מכונן, אחד הצמתים בהיסטוריה של הדיפלומטיה, שהמון התפרץ לשגרירות. היה דיפלומט חוקר עם עומק וידע. איש יחודי במשרד החוץ".
המזרחן ד״ר מאיר מסרי ספד לו בחשבון הפייסבוק שלו: "נפטר אדם יקר לליבי - שגריר לשעבר ואיש הסברה מן הטובים שישראל ידעה בשנים האחרונות. יצחק לבנון ז״ל היה חבר ואח גדול לי ולחבריי בתחום. הוא היה אחד מהמעטים בארץ שמערבבים עברית, ערבית וצרפתית באותה שיחה".
"הוא העריך עניבות ועטים נובעים, ידע בעל פה שירים רבים ואהב לספר בדיחות מצריות. אך מעל הכל, יצחק היה 'אנסאן', בן אדם, יהודי טוב לב, דיפלומט פשוט וצנוע, שייצג אותנו בכבוד ושירת את המדינה בנאמנות ובמסירות. יהי זכרו ברוך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו