עלילת דם ושמה "אלימות המתנחלים"

"יש פה גורמים שמוציאים את דיבתם של המתיישבים רעה, פשוט מנהלים קמפיין על הציבור היקר הזה", דפק ראש הממשלה על השולחן בשיחתו בשבוע שעבר, עם היועץ האמריקני לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן.

ההתנערות של נתניהו מהחלטת הממשל, למנוע אישורי כניסה לארה"ב מ"מתנחלים אלימים", חשובה ביותר. סוף סוף, מישהו זועק את האמת.

שכן ראשית, יש לדעת מיהם "המתנחלים". על פי חמאס, כל יהודי שגר בארץ ישראל הוא "מתנחל ציוני", שדינו מוות. כך נכתב ונאמר בכל הפרסומים של הארגון. המשמעות היא שבכל פעם שביידן או גורם כל אחר אומרים, "אלימות מתנחלים", הם משחקים לידי התעמולה האנטישמית של הארגון הרצחני. זו אולי לא כוונתם אבל כך נשמעות האמירות שלהם באוזניים ערביות.

שנית, אידאל ההתנחלות היהודית בארץ מלווה את המפעל הציוני מראשיתו. למשל, בהספד המפורסם של הרמטכ"ל משה דיין על רועי רוטברג, רכז הביטחון של נחל עוז, שעזתים רצחו והתעללו בגופתו ב-1956.

"דור התנחלות אנו", אמר דיין בדברים שנכנסו להיסטוריה. "בלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת [עץ] ולבנות בית... מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו".

ברבות השנים, התקשורת הישראלית והבינלאומית, השחירה את המתנחלים החלוצים שכוננו את המפעל הציוני, עד שהמושג, "התנחלות", הפך למילת גנאי. ההשמצה הייתה כה אינטנסיבית והיא שהכשירה את הקרקע לצעד הבוטה של הממשל, ולפיו ניתן לשלול זכויות יסוד מ"מתנחלים", בלי הליכים בסיסיים של משפט וצדק.

איך הגענו הלום? מאז פרוץ המלחמה מופצות טענות אודות אלימות רבה כביכול של אותם "מתנחלים", נגד פלסטינים ביו"ש. מי שמפיצים את הטענות הללו הם ארגונים לא ממשלתיים העוינים את מדינת ישראל. הם שמציפים "נתונים" כביכול על תקריות של "אלימות המתנחלים".

את "הנתונים", מפרסמת בעולם סוכנות האו"ם, אוצ'ה (OCHA), שהיא יישות או"מית יחידה מסוגה שכל תפקידה, במימון האו"ם, לפגוע בישראל. הממשל האמריקני הנוכחי, החליט משום מה, להסתמך על הסוכנות הזו, אף שידוע לבכיריו במי ובמה מדובר.

כך נולדה העלילה. אלא שהעובדות מספרות סיפור אחר לגמרי. אף לא אחד מהגופים המוסמכים בישראל, משטרה, צה"ל, שב"כ, יודע לאשש את הטענות על "עליה באלימות המתנחלים". אדרבה, לפחות בחודש הראשון ללחימה, חלה בהם ירידה של 50%.

נוסף על כך, אין גם כל אינדיקציה להחמרה במצב. במשטרה לא נחקרו יותר חשודים. לבתי המשפט לא הובאו יותר עצורים. הצבא לא מעורב ביותר תקריות. כל זאת, על אף שהשטח מוצף באנשי כוחות הביטחון בגלל המלחמה.

כלומר במציאות, אין שום ראייה ל"ריבוי מקרים של אלימות מתנחלים", כפי שטוענים האמריקנים. אף על פי כן הם מתכוונים להעניש מספר לא ידוע של ישראלים בשל תופעה שכמעט אינה קיימת, ולעשות זאת בלי לשמוע אותם ובלי לאפשר להם להתגונן משפטית.

לא ההיבט הפרקטי חשוב פה, אלא העקרוני. כי דפוס התנהגות כזה איננו מקובל בין ידידים, ובוודאי שלא בדמוקרטיות. מה שמדאיג יותר, הקמפיין הבינלאומי עצמו, שהוא לא פחות מגילוי של אנטישמיות (וכאן המקום לתהות מדוע טענות הכזב מקבלות שיתוף פעולה משר הביטחון יואב גלנט, ומאלוף פיקוד המרכז, יהודה פוקס. השניים עצרו מנהלית עד כה שישה אזרחים ישראלים והרחיקו עוד רבים בצווי הגבלה. בעצם מעשיהם אלה, הם מאשרים את העלילה, וזה מצער ביותר).

אנטישמיות, על פי ההגדרה המפורסמת של נתן שרנסקי, מזוהה על פי שלושה ד': דיבה, דמוניזציה ודה לגיטימציה. זה בדיוק היחס שמקבלים, "המתנחלים" – למעלה מחצי מיליון איש, שרבים מהם בכלל מגוייסים בצו 8 כדי להילחם בעזה בימים אלה.

הדיבה, היא הטענה הלא נכונה שיש יותר מקרים של פגיעות יהודים בפלשתינים. הדמוניזציה היא בהצגת "המתנחלים", כאלימים. הדה לגיטימציה, היא בנקיטת הסנקציות נגדם, בלי לתת להם אפשרות להתגונן.

כך, הנשיא ביידן שהוא אוהב ישראל, והפקידים הבכירים של ממשלו - בכללם היהודי אנתוני בלינקן - נותנים את ידם לעלילה אנטישמית. כי כאמור, בעיני חמאס ותומכיו הרבים בעולם, כל יהודי הוא "מתנחל". וכאשר הם מענישים, "מתנחלים", הם בעצם מאששים את השדים העתיקים שאומרים שכל יהודי, הוא אותו מישהו בזוי, שלא ראוי לבוא בקהל, שלא זכאי לדין צדק, שאין מניעה לשלול ממנו זכויות יסוד, כי הוא האשם התמידי. זוהי גרסה מעודכנת, מעודנת, ואולי לא מודעת של אנטישמיות מודל 2023. כדאי להיגמל ממנה בדחיפות.