לא רק בעזה: המלחמה למיגור חמאס ביו"ש בעיצומה

שבועות ספורים לאחר שנכנס לתפקידו, הבין תת־אלוף אבי בלוּט, מפקד אוגדת יהודה ושומרון, כי בקרוב הגזרה שלו תבער.

מספר הפיגועים וההתרעות זינק. אופיים החמיר ועבר מנשק קר לחם. הדור הצעיר ביו"ש, דור ה־Z והטיקטוק, לא הכיר את צריבת התודעה של חומת מגן והאינתיפאדה השנייה. הברחות הנשק מירדן והגניבות שלהם מישראל התעצמו. חולשת הרשות הפלשתינית השפיעה. ייתכן שגם כינון הממשלה דאז עם מנסור עבאס נתן תקווה לגורמים עוינים.

כך או כך, בינואר 2022, הפיץ תא"ל בלוט דף מפקד שכותרתו: "מחר מלחמה". הוא צפה כי "ההסלמה הבאה תהיה שונה מקודמותיה... החמצן וחומר הבעירה כבר קיימים, חסר רק הגפרור כדי להצית את המרחב". בלוט קבע את 1 באפריל כתאריך יעד למוכנות האוגדתית. בפועל ההתלקחות הקדימה במעט. במארס 2022 נרצחו 12 איש בשבוע - בבני ברק, בחדרה ובבאר שבע.

בעקבות שרשרת הפיגועים יצא צה"ל למבצע "שובר גלים", שהגביר את הלחץ על ארגוני הטרור והפנה כוחות רבים לשמירה על הפרצות בגדר ההפרדה. אז גם נעשה עיבוי הכוחות ביו"ש והגדלת מספר הגדודים ל־21 - רף שנשמר עד עצם הימים האלה. מי שטוענים שהדבר קרה באוקטובר 2023 לא מכירים את העובדות.

אף שמבצע "שובר גלים" הגביר לחץ על הטרור, ונהנה מהרבה יחסי ציבור, כיום מודים בצה"ל כי הוא לא הלך עד הסוף. כעת אפשר לגלות את הסיבה: עזה. כיוון שישראל בלעה את ההונאה של חמאס, כאילו הוא מורתע בעזה, בחרה ההנהגה שלנו לא להרגיז אותו גם ביו"ש. החשש היה שפעילות מסיבית מדי ביו"ש תגרום ליחיא סינוואר להרחיב את העימות לעזה. לכן הדירקטיבה היתה לפעול חזק יותר ביו"ש, אבל בהחלט לא גז ברצפה. עד כדי כך גדולים היו העיוורון והתמימות.

כל זה השתנה עם פרוץ המלחמה הנוכחית. כיוון שהחשש שעזה תתערב הופרך בדרך הקשה ביותר, צה"ל עכשיו מסיר את הכפפות גם ביו"ש. אמנם לא מדובר בתמרון צבאי מלא כמו ברצועה, אבל מה שקורה ביו"ש הוא בהחלט מלחמה בעצימות נמוכה. מטרתה הלא מוצהרת היא לחסל, או לפחות לדלל, את חמאס יו"ש. מי שמוציאים אותה לפועל הם גדודי מילואים שמכירים את הגזרות מהעבר, וחלקם נכנסים בפעם הראשונה זה 20 שנה למחנות הפליטים. גדודי הסדיר שתפסו קווים ביו"ש ירדו ברובם לעזה.

תוצאות המאמץ מתבטאות היטב במספרים, הגדולים עשרות מונים מהחודשים והשנים שלפני 7 באוקטובר. מאז תחילת המלחמה נעצרו בשיתוף שב"כ 2,100 מבוקשים ביו"ש, מחציתם אנשי חמאס. נערכו 100 פשיטות על מוקדי טרור, בעיקר במחנות הפליטים, בג'נין ובטול כרם. 215 פלשתינים נהרגו בפעולות האלה והאחרות - יותר מ־60 אחוז אחזו נשק חם. חיל האוויר חזר לתקוף ביו"ש, לראשונה מאז האינתיפאדה השנייה, וביצע 24 תקיפות מהאוויר ב־15 מבצעים. 40 איש חוסלו בהן. 180 כלי נשק הוחרמו, מה שמביא ל־1,000 את מספר כלי הנשק שנתגלו מתחילת 2023.

נוסף על כך, כל דבר שקשור בחמאס נעצר, כולל בתי דפוס או פיצריות שהביעו תמיכה בטרור. גם הוראות הפתיחה באש על הגדר הוחמרו, כך שמי שמתקרב נורה.

התוצאה של המאמץ הזה, מלבד חידוש ההרתעה, הוא "היעלמות של גדודי חמאס", כפי שאומר גורם ביטחוני. אמנם יש עוד עבודה רבה כפי שהראו הפיגועים בירושלים ובמחסום המנהרות, אולם בניגוד למדיניות המגבילה ששררה ביו"ש עד פרוץ המלחמה, הפעם ישראל מכבידה מאוד את ידה על הטרור.

המתיישבים הישראלים ביו"ש

אתגר ביטחוני נוסף הוא ביטחונם של התושבים הישראלים ביו"ש. 8,000 כלי נשק חולקו ביישובים, שבחלקם צוידו גם בטילים נגד טנקים ומאגים, על כל צרה שלא תבוא. כדי לקדם תרחישים מתרחישים שונים, עובו מאוד כיתות הכוננות. יחידות ההגנה המרחבית ששומרות על היישובים נקראו למילואים ופועלות 24/7. גדודי מילואים מתארחים במתכוון ביישובים ולא בבסיסים, כשכבת מיגון נוספת.

"מנצחים בהגנה, מכריעים בהתקפה" (סיסמה שטבע אל"מ דרור וינברג, שנפל בציר המתפללים בחברון ב־2002), היא התפיסה שמאחורי פעולות אלה. המטרה היא שבסיום המלחמה חמאס יו"ש יהיה ארגון מוחלש בהרבה מאשר בתחילתה. כדי להגיע ליעד זה, בצה"ל לא רוצים ולא צריכים "עזרה" של תושבים ישראלים. הניסיון של אותם תושבים להשיג הרתעה באופן בלתי חוקי לא מביא תוצאות, אלא רק מכביד על הצבא.

העובדה היא שאחרי ההתפרעויות של היהודים בחווארה, הפיגועים שם רק התגברו. בנסיבות האלה, וגם בגלל לחצים בינלאומיים, צה"ל נאלץ להקצות כוחות לשמירה על הסדר מפני ישראלים, מה שפוגע בהיערכות המבצעית. כך שגם הגורמים הכי לוחמניים בצבא היו שמחים להיפטר מכאב הראש שנקרא "אלימות מתנחלים קיצוניים". כאשר צה"ל אכן פועל ביו"ש בעוצמה, וגם אם התופעה קטנה מכפי שנטען, עדיין אין בה שום צורך.