"בוקר אחרי בוקר אחרי בוקר, אחרי שבלילה עף לי קורנט מעל הראש, ניסיתי לחשוב - מה ישראל רוצה שיקרה בגבול הצפון?", כתב לי אחד מהמפקדים בגזרה הצפונית שממתין מתוח כבר שבוע חמישי לפקודות שיגיעו. בינתיים, התחושה היא כמו ברווזים במטווח. נסראללה מגביה את הלהבות יום אחרי יום, עשרות טילי נ"ט רק בסוף השבוע, ירי "בורקאן" עם ראש נפץ גדול ממדים וגם ירי על אזרחים והרג שלהם. לא "רק" חיילים.
שר הביטחון גלנט בגבול הצפון: ״חיזבאללה קרוב לעשות טעות קשה" // צילום: אלעד מלכה
השרים, ראש הממשלה והמערכת הצבאית, מצידם, מסתפקים באזהרות לנסראללה ובירי מדוד אל מקורות האש. ביום שישי נפצעו קשה חיילים מהירי, אתמול כבר נפצע קשה אזרח ואחריו נפצעו עוד אזרחים וחיילים "קל", רק קטיעות גפיים, לא משהו נורא.
כל יישובי הצפון סמוכי הגדר התרוקנו מיושביהם. במקומם קמו בסיסים מאולתרים לאלפי לוחמים שנמצאים ברולטה רוסית. בחיזבאללה יחליטו מי יחיה ומי ימות. ונסראללה? הוא כבר נמצא במלחמה שישראל מנסה למנוע מאז השביעי באוקטובר.
הפחד והכוננות סביב נאום נסראללה ואנחת הרווחה שהגיעה לאחר מכן מהצמרת הישראלית מלמדת שלא למדנו כלום מהטבח האיום. האויב מכתיב שוב את הקצב, שר הביטחון בתגובה מדבר על הרתעה ונתניהו מזהיר שוב לגבי עתידה של לבנון. כמו לפני הטבח, אז הסבירה מערכת הביטחון ביהירות איך חמאס מורתע ולא מעוניין בעימות אלא בכסף, ובצמרת המדינית קנו את התחזית בשמחה. כמו אז – היום. עוצמים את העיניים אל מול ירי רציף על יישובים, אנשים וחיילים ומקווים שנסראללה יסתפק בנזק שגרם עד כה.
לשאלות הכתבים, מסבירים בדרג המדיני כי לישראל עדיף שלא להיות במלחמה בשתי חזיתות, שהכוחות שיימתחו לכל אורך המדינה יפגעו בהישגים הנדרשים מול חמאס, שאפשר להסתפק במגננה. לא נעים להודות, אך אכן ישנה הרתעה. ישראל מורתעת מאויביה. היא היתה מורתעת בדרום מול חמאס וכעת היא מורתעת מול חיזבאללה. החלום על בחירת עיתוי נוח למלחמה בגזרה הצפונית נגוז ברגע שהירי מלבנון מתרחב מיום ליום, אבל נתניהו והרצי לא מתעוררים.
עד כה, מה שמכונה בידי צה"ל והדרג המדיני "חוסר ההישגים של חיזבאללה", נובע מהתנהלות טקטית נכונה של הלוחמים בשטח, לא כי חיזבאללה לא רוצה להרוג בהם כמה שיותר. ישראל במגננה, אומרים לנו פעם אחר פעם, כי הקשב הצבאי נדרש לפיצול שיפגע בהישגים בדרום. אבל האמת העירומה היא שהצבא מתכונן למערכה רב־חזיתית במהלך עשרת החודשים האחרונים ועוד קודם לכן, והיום הזה הגיע. אם לישראל אין כעת יכולות להגן על גבולותיה – אפשר להתחיל לארוז.
הרי תושבי הצפון לא יחזרו לבתיהם כל עוד האיום שריר וקיים בדמות אלפי לוחמים ומאות אלפי טילים שנועדו לא "להרתיע", אלא כדי לרצוח באזרחי ישראל מנער ועד זקן. ההתגוננות הישראלית ברצועת עזה הובילה לצבירת היכולות של חמאס עד לביצוע המחריד. ההתגוננות הישראלית בגבול הצפון בחודש האחרון מאפשרת לחיזבאללה לבחור את העיתוי שבו ינחית על ישראל מכה קשה. "הם לא יוכלו לכבוש יישובים", אומרים בכירים מדיניים, כי הצבא בגבולות, אבל הם בהחלט יוכלו להרוג עשרות, לכל הפחות, ביום פקודה.
בלי ללמוד את הלקח המתבקש מאירועי השבת השחורה, שוב אמ"ן, צה"ל, המוסד, השב"כ והממשלה מאפשרים לנסראללה להחליט מתי ואיך הוא יוצא לדרך. במקום לחסל את האיום במכת פתע ישראלית שתגבה מחיר קשה מחיזבאללה ואולי באמת תרתיע סוף סוף את נסראללה. לא במילים, במעשים.
בינתיים, תושבי הצפון מרגישים מהמלונות בתל אביב, בנתניה ובהרצליה, שדמם הותר. כמו זה של תושבי העוטף לאורך שנים רבות, רבות מדי. שהגלייתם לחמישה שבועות לא הניבה את הדבר היחיד לו ייחלו: החזרת הביטחון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו