תוכנית ארבע הנקודות ל"מיטוט חמאס"

מטרת המלחמה הוגדרה על ידי הדרג המדיני כ"מיטוט חמאס". אסור להסתפק בהגדרה מעורפלת כזו. צריך לאמץ הגדרות ברורות ומדידות שיבהירו את משמעות "המיטוט", אחרת נמצא עצמנו ב"סבב" אגרסיבי נוסף בליווי ניסיון לצרוב את התודעה הישראלית, ולא העזתית, כאילו מדובר בניצחון ישראלי מוחץ.

ל"מיטוט חמאס" יש משמעות ברורה ופרטנית. ישראל צריכה להודיע על תוכנית בעלת ארבעה מרכיבים, שיבהירו לאויבינו ולידידינו שאנחנו עומדים ביעד שקבענו לעצמנו ב־8 באוקטובר - שינוי אסטרטגי באזור:

1. הזרוע הצבאית של חמאס מונה כ־30 אלף אנשים. אלה שייוותרו בחיים בתום הקרבות יעזבו את עזה לצמיתות, במתכונת יציאת אש"ף מלבנון. זו צריכה להיות עמדתה הברורה והמוצהרת של ישראל מתחילת המערכה. ככל שהכניעה של חמאס תהיה מהירה יותר - כך רבים יותר יוכלו להציל את נפשותיהם. זו גם העסקה היחידה שיש לה היתכנות בכל הנוגע לשחרור החטופים. כשיחיא סינוואר יבין שהוא יכול לצאת מהרצועה "חי או מת" - הוא וחבריו להנהגה יעדיפו את חייהם, ויהיו מוכנים לתת תמורת זאת את החטופים. צה"ל של 2023 בעזה הוא קטלני ועוצמתי יותר מצה"ל של 1982 בביירות. ישראל חייבת להנכיח לאזור תובנה זאת. כ־11 אלף אנשי אש"ף עזבו את לבנון לאחר מצור של יותר מחודש על ביירות. אנשי הזרוע הצבאית של חמאס לא יכולים להישאר בעזה, גם אם נצטרך להשית שלושה חודשי מצור. זהו גם תנאי הכרחי לשיבת אנשי בארי ושדרות לבתיהם. את הכתובת בתוניסיה יחליפו קטאר או טורקיה.

2. יתרת הנשק הכבד שתיוותר ברצועה לאחר הקרבות תצא בשיירת משאיות לכיוון מדבר סיני. שם אפשר ש"הטילים יחלידו", במתכונת החזון שרווח בעידן הקונספציה. על כל משאית של עזרה הומניטרית שנכנסת - תהיה משאית עמוסה רקטות שיוצאת. לא עוד רקטות וטילים בעזה.

3. רצועת עזה תוכרז אזור מפורז, ובה ייאסר קיומו של נשק רקטי. המינוח "פירוז" הוא המינוח הבינלאומי היחיד שמאפשר לפעול תחתיו בצורה אגרסיבית כדי לשמור על השלום ועל הביטחון. פירוז עזה מרקטות ומטילים יוציא את האוכלוסייה הישראלית ממפת המלחמה שבה היא מצויה כבר יותר מעשור. ממועד זה ואילך, ישראל תפעל באופן לא פרופורציונלי על כל בניין כוח שיפר את החלטת הפירוז. לא עוד מכסחת דשא שמופעלת פעם בכמה שנים, אלא ניכוש עשבים יומיומי.

4. על ישראל להכריז מראש שבכוונתה להחזיק ברצועת ביטחון בשטח עזה, וזאת כדי להבטיח מניעת פלישה קרקעית נוספת לשטח ישראל. לקח 7 באוקטובר מחייב תפיסה לוחמתית ישראלית של אזורי חיץ בין היישובים לבין עזה, בשטחה של הרצועה. או בלשון המתיישבים - "להרחיק את עזה מהגבול". על ישראל להודיע שבכוונתה לשמר אזורים אלה בשליטתה למשך עשור לפחות, כפיקדון להבטחת השלום. אם השקט והשלווה ישררו באזור במשך עשור - ישראל תשקול שנית נסיגה חד־צדדית לקו הגבול הנוכחי. יש לזכור שישראל נסוגה ב־2005 מעזה חד־צדדית, מתוך תקווה לראות את עזה פורחת. במקום אסמי תבואה קיבלנו בעזה אסמי טילים. במקום סינגפור צמחה לידנו סומליה איראנית אלימה. אחרי יותר מעשור של מטחי טילים על יישובינו ועל ערינו, ו־1,400 קורבנות ביום אחד, ישראל רשאית ואף חייבת לשקול מחדש את צעדה החד־צדדי לסגת לקו הגבול של 1949 - נסיגה שלא הביאה ביטחון בצורה מספקת.

אדגיש שההסכם החתום שלנו מול הפלשתינים משאיר את קביעת קו הגבול הסופי, גם בעזה, לשלב האחרון במו"מ לשלום בינינו. כפי שישראל נסוגה חד־צדדית, היא יכולה וצריכה לשנות חד־צדדית את פריסת כוחותיה ולהיערך בצורה מיטבית יותר ובטוחה יותר בקו גבול שונה.

ויש גם בינינו המהרהרים על ההכרח ההיסטורי־פילוסופי בנקמה על עשיית השפטים בנו באותה השבת הארורה. להם נאמר שתפיסת שטח, הגם שכל ייעודה הוא, כאמור, הבטחת הביטחון ומניעת האלימות, היא המענה הראוי ביותר בשפה המזרח־תיכונית לאלה שאנסו את נשותינו ורוצצו גולגולות תינוקינו בסמוך לגבול. לא הרג חפים מפשע ולא הרס נדל"ני בהיקף רחב ירתיעו. יידעו שכנינו ואויבינו שמי שיתקוף אותנו - יאבד משטחו.