ב־16 ביוני 1974, כשמונה חודשים לאחר שהתותחים פסקו לרעום במלחמת יום הכיפורים והמערכה הקשה הגיעה אל קיצה, נחת על אדמת ישראל, לראשונה בתולדות "היחסים המיוחדים" בין וושינגטון לבין ירושלים, נשיא אמריקני.
ביידן בנאום היסטורי: "אנחנו עומדים לצד ישראל!"
לצידו של יעד ליבה זה, נלווה לביקור התקדימי גם יעד פוליטי חשוב, שהיה מעוגן במאמציו הנואשים של הנשיא למנוע את הדחתו (על רקע שערוריית ווטרגייט) באמצעות מסע ניצחון ברחובות קהיר, אלכסנדריה ודמשק. לית מאן דפליג שחרף הצלחתו המרשימה של המסע (במיוחד לארץ הפירמידות), נאלץ ניקסון להתפטר בבושת פנים פחות מחודשיים לאחר שובו לבירה האמריקנית.
היום, חמישה עשורים לאחר אותו שבר טקטוני שפקד את האומה הישראלית ואת קברניטיה ב־6 באוקטובר 1973, שוב נוחת על אדמת ארץ הקודש באופן תקדימי נשיא אמריקני. זו הפעם הראשונה שהיושב בבית הלבן פוקד את הזירה בעיצומה של הלוחמה: ביידן הגיע לאוקראינה לביקור הזדהות רק שנה לאחר הפלישה הרוסית, והוא יבקר בישראל פחות משבועיים מאז נפתחה עליה הרעה מדרום.
אין ספק שעיתויו של המסע הנוכחי למזרח התיכון מחייב הסבר, שכן מדובר בחריגה מדפוס התנהלותי אמריקני מושרש. זאת, מה גם שמערכת קבלת ההחלטות הנשיאותית פועלת בדרך כלל על פי תכנון מדוקדק וסדור ולא באמצעות אלתורים וסטיות תקן של הרגע האחרון.
נשאלת, אפוא, השאלה: מה הניע את הנשיא להסיט את הגה המטוס הנשיאותי מקולורדו הרגועה למזרח התיכון, הרווי באלימות ובדם?
למנוע עימות זירתי
בחינתה של הסוגיה לאור שלושה מכלולי ניתוח שונים, עשויה לשפוך אור על שורשיה ומהותה של הכרעה זו. המעגל הראשון הוא המכלול האמריקני־ישראלי. במישור זה מקורו של הביקור הבהול בתחושה השוררת בקרב "כל אנשי הנשיא", שלפיה ליקוי מאורות פקד את ההנהגה הישראלית בכלל, ואת קודקוד הפירמידה השלטונית בפרט, בעקבות קריסתה הכואבת של הקונספציה האסטרטגית רבת־השנים בזיקה לחמאס.
לנוכח מה שמצטייר בוושינגטון כלא פחות מאשר קריסתה של מערכת המשילות בישראל, והחשש הנגזר מכך ממהלכים הרפתקניים, שמטרתם תהיה לשקם באבחה את מעמדו השוקע של נתניהו, נחוש ביידן להבטיח שהספינה הישראלית תשוט לחוף מבטחים, ולא תעלה על שרטון הסלמתי עתיר סיכונים.
כדי לקדם יעד זה ולמנוע את התממשותו של חלום הבלהות של עימות זירתי (ואולי גם גלובלי) כולל, נשזר אל תוך הביקור מארג שלם של צעדים בוני אמון: אספקה מיידית של אמצעי לחימה חיוניים וחבילות סיוע מקיפות בהליך חקיקתי מואץ; הפגנת תמיכה והזדהות גורפת עם ישראל, לצד הקרנת עוצמה ויכולת הרתעה בדמותן של נושאות המטוסים. כל אלה הם חלק מאסטרטגיה אמריקנית מוגדרת היטב.
יעדה המרכזי של מדיניות זו הוא להרגיע את קברניטיה של השותפה הישראלית ולשכנע אותם לשים את מבטחם בהגמון האמריקני, וכך לאפשר למעצבי המדיניות האמריקנית ליטול חלק פעיל בגיבוש ויישום מתווה, שיפעל למיטוטו ולעקירתו מעזה של שלטון חמאס, אך מבלי שהדבר יוביל לפתיחתה של חזית שנייה בהיקף מלא בצפון וכך גם לגניזתו, לפחות בטווח הקצר, של מתווה הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה.
שוב חוזר הניגון. כפי שאירע במלחמת יום הכיפורים, העובדה שישראל זקוקה עתה נואשות לסיוע צבאי (ומדיני) אמריקני רחב, מעניקה כעת לפטרונה שולי תמרון נרחבים במיוחד.
כמו אז, כשהרכבת האווירית ב־1973 אפשרה למזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר להפעיל לחצים אפקטיביים על ממשלתה של גולדה מאיר, ובין היתר למנוע ממנה להכניע את הארמיה השלישית המכותרת ולאלצה לפתוח עבורה "מסדרון הומניטרי", כך גם פועלים היום בבית הלבן כדי להפוך את התלות הישראלית הגוברת למנוף עוצמתי שישפיע יותר על מהלכיה של ישראל. זהו סוג של חיבוק אוהב מלטף, שעד מהרה הופך לחיבוק דוב מחשק ובולם.
הבית הלבן הנוכחי שואף לפעול במסגרות רב־צדדיות ובבריתות קונצנזואליות רחבות. הוא רגיש להשלכות ההומניטריות מפעולות ישראליות מסיביות בעזה, שיקשו על תוכניתו לכונן במרחב קואליציה סונית מתונה ורחבה. כמו אז ב־73', גם ממשל זה אינו מהסס לנקוט מהלכי שכנוע תקיפים כלפי ישראל במטרה לתחם את פעולותיה, ולמזער את סכנת הפגיעה באינטרסים אמריקניים.
ולבסוף, המעגל השלישי. ב־1974, כאשר הנשיא ניקסון נחת בישראל, פניו היו מופנות לחזית האמריקנית הפנימית, שבה תלה את תקוותיו (שהכזיבו) להינצל בזכות הצלחותיו המרשימות במזרח התיכון. הגם שביידן אינו בסכנת הדחה דומה, ההקשר הפוליטי של הפגנת נוכחותו באזור ומאמציו להקרין מנהיגות הוא ברור.
בעוד שנה תתחיל ההצבעה המוקדמת לבחירות לנשיאות של נובמבר 2024. עבור ביידן, הממשיך לדשדש בסקרי דעת הקהל, מעניק המשבר הנוכחי חלון של הזדמנות וקרש קפיצה להיחלץ ממצוקתו האלקטורלית.
הימים הקרובים יוכיחו אם עלה בידו להשיג את יעדיו בכל שלושת המכלולים. זוהי, כמובן, משימה כבדת משקל, המחייבת אקרובטיקה דיפלומטית מבית היוצר של הנרי קיסינג'ר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו